ביום שישי האחרון עצר העולם את נשימתו עם השבעתו של דונאלד ג'יי טראמפ לנשיאות ארצות הברית. קשה להפריז בחשיבות האירוע. מאז ומעולם, ריתקו בחירתו והשבעתו של נשיא אמריקאי מיליונים מסביב לעולם, בהם פרשנים, כלכלנים, אנליסטים, חוזי טובות, ורואי שחורות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מנסים לנבא כיצד תראה הקדנציה של הנשיא הנכנס.

בין השאלות שהעסיקו פעם, וממשיכות להעסיק ביתר-שאת גם היום, את אנשי העסקים והכלכלה, עומדת שאלת הבסיס: כיצד תראה הכלכלה בתקופת כהונתו של הנשיא הנכנס? האם יסיר חסמים רגולטוריים, יפחית מיסים ובכך יקל על ניהול עסקים, או שבניסיון להניע את הכלכלה, יטיל על החברות חובות חדשות שבסוף התהליך יביאו למשבר.

הפעם נראה כי מלאכת החיזוי קשה אף יותר. לפני ה-8 בנובמבר הדעה הרווחת הייתה שאם טראמפ ייבחר לנשיא, אז צפויה קריסה בשווקים. תחת זאת, עם בחירתו, חזינו בראלי שנמשך עד סוף 2016 ובגל של אופטימיות בוול סטריט. אכן, מדיניות הציוצים העצבנית והנמהרת לעיתים של הנשיא הנבחר, מייצרת תנודות בשווקים כמו למשל אצל חברות הפארמה, או ענקית הנשק לוקהיד מרטין, שכבר זכו לטעום מנחת ציוציו של הנשיא. ועם זאת, לפי שורת המינויים, האידאולוגיה הכלכלית, ניסיון העבר העסקי של טראמפ ואמירותיו האחרונות - אפשר לנסות ולנחש כיצד ינהג ואיך ייראו, לכל הפחות, השנתיים הקרובות.

אם נתבקש לסכם במילה אחת את מה שאנו חוזים, הרי שנבחר במילה "מסיבה". מדוע? מיד נסביר, אבל גם נבהיר את מה שידוע לכל מי שנשאר פעם עד סופה של מסיבה: בסוף מישהו יצטרך לנקות את הבלגן ולאסוף את השברים. גם פה תהיה תנועת מטוטלת – מה שיעלה – חייב שירד.

הקונגרס: מקור כוחו של הנשיא יהיה רפובליקני. לפחות בשנתיים הראשונות לכהונתו, צפוי טראמפ ליהנות מקונגרס ששני בתיו - הסנאט ובית הנבחרים, נשלטים על ידי חברי מפלגתו. אותם חברים שמתעבים רגולציה שמתערבת בשווקים ושרק מחכים להזדמנות לנתץ לרסיסים את מורשתו של ברק אובמה. אובמה עצמו נהנה מהפריבילגיה הזו בשנתיים הראשונות לכהונתו, ובזכותה גם הצליח לחוקק את רפורמת הבריאות השנויה במחלוקת הקרויה על שמו - ObamaCare.

ברור לכל כי שליטה של המפלגה הרפובליקנית בבית הלבן, בסנאט ובבית הנבחרים, תביא לשינוי מהותי במדיניות שהנהיג אובמה. נכון, ייתכן ובעתיד יתפתחו היחסים בין טראמפ לקונגרס בכיוונים חיוביים פחות (אחרי הכל, בין טראמפ לבין חלק ממנהיגי הרפובליקנים יש "חשבון פתוח" והיו רבים בתוכם שאף התנגדו לבחירתו כמועמד המפלגה ועדיין לא רואים בו "אחד משלהם"). אולם, לפחות בתחילת הכהונה - סביר שהרשויות המבצעת והמחוקקת בארה"ב יפעלו מתוך חזון משותף שהוא בתמצית: יותר עסקים (בארה"ב) ופחות רגולציה. טוב או לא? תחליטו אתם.

הכוורת של טראמפ: רבות דובר על האישים שהחליט הנשיא הנכנס למנות לשרים. כך למשל, לתפקיד שר האוצר, מינה טראמפ את סטיב מנוצ'ין, בנקאי מולטי מיליונר מגולדמן סאקס. עם פרסום ההחלטה למנותו לתפקיד הבכיר, אמר מנוצ'ין כי בכוונתו להוביל את "רפורמת המס הגדולה ביותר מאז תקופת הנשיא רונלד רייגן", וכי לצד קיצוץ בתשלומי מס ההכנסה, בכוונתו גם להוריד את מס החברות מ–35% ל–15% - צעד שכמובן מתקבל בשמחה גדולה בקרב בעלי החברות והעשירים יותר.

מינוי נוסף שעשוי לסייע בצפי השנים הקרובות הוא זה של רקס טילרסון, מולטי מיליארדר המכהן כמנכ"ל אקסון מובייל, חברת הנפט הציבורית הגדולה בעולם. טילרסון, מזכיר המדינה המיועד, צפוי גם הוא להתיישר עם "רוח המפקד", כאמור, ולקדם את תוכניותיו של טראמפ לנסח מחדש את הסכמי הסחר שעליהם חתומה ארה"ב. מתנגד נוסף להסכמים שכאלה הינו שר המסחר המיועד, ווילבור רוס, מיליארדר הידוע בכינוי "מר פשיטות רגל" בשל נוהגו להשקיע בתעשיות במצוקה.

גם מינויו של אנדי פוזדר לראש משרד העבודה יכול להעיד על חזונו הכלכלי של טראמפ. פוזדר, מנהל תאגיד מסעדות מזון מהיר, אשר נודע כמתנגד להעלאת שכר המינימום והתבלט כמבקר חריף של חקיקה למען עובדים, צפוי להיות איש הביצוע של טראמפ בכל הקשור לפירוק החקיקה המגינה על עובדים בשוק העבודה.

עם טרויקה כזו לצד מושכות השלטון, לא קשה לראות כיצד חייהם של אנשי העסקים ובעלי מפעלים בארה"ב עומדים להפוך לנעימים ורווחיים יותר.

חברות ציבוריות: לתפקיד ראש ה-SEC (הרשות לניירות ערך של ארצות הברית), מינה טראמפ את וולטר קלייטון, שותף בכיר מאחת מפירמות עורכי הדין היוקרתיות בארה"ב (Sullivan & Cromwell). במסגרת תפקידו, היה קלייטון מעורב במיזוגים ורכישות של חברות פרטיות וציבוריות ובהנפקות בעלות פרופיל גבוה בבורסה. בכללן, הנפקתה בבורסה של ענקית המסחר המקוון הסינית Alibaba. מדובר ב-Rainmaker  ו-Dealmaker  רציני שעובר מהשוק הפרטי לזרוע ממשלתית. מה ניתן לצפות מאדם כזה? לכל הפחות ניתן לשער כי ינהג באופן "מעט שונה" מקודמתו בתפקיד, מרי ג'ו ווייט, אשר טרם כניסתה לתפקיד שימשה כתובעת פדרלית. ווייט הביאה עימה לתפקיד הכרה והערכה רבה על תפקודה בהגשת כתבי אישום חמורים נגד מאפיונרים, טרוריסטים ונאשמי צווארון לבן. ואכן, במהלך שלוש השנים האחרונות (2014-2016), גם הביאה ווייט לניהולם של לא פחות מ-2,850 הליכי אכיפה נגד שחקנים בשוק ההון האמריקאי – מספר שהוא גבוה יותר מכל מספר הליכים שננקטו בתקופות מקבילות בשנים עברו. מן המקובץ ניתן להסיק כי רמת האכיפה שראינו בשנים האחרונות על שחקנים בשוק ההון האמריקאי, ככל הנראה תפחת, הרסן יותר והרגולציה שלפי רבים, חנקה את השוק, תשתחרר.

כמובן שישנם עוד שורה של גורמים שעומדים להשפיע על עיצובה של הכלכלה האמריקאית בשנים הקרובות, וסביר שגם טראמפ יגלה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". קרי, שלא כל מה שרוצים 'אפשר' וכי גם "לא הכל תלוי בנו". ואכן, לצד הצפי לחגיגה כלכלית, סביר שגם נראה מהלך נגדי, הפוך, בעוד מספר שנים. מהלך שיביא לריסון ולהצבת מגבלות חדשות, לאחר שנים של "חגיגה".

כך למשל היה לאחר "המסיבה של 2008". משבר הסאב-פריים, ושיאו בקריסת בנק ההשקעות לימן ברדרס, בקע על קרקע שאפשרה לו לצמוח, בעידן של רגולציה מחמירה פחות מזו הנהוגה כיום. המשבר הביא לחקיקתו של  Dodd–Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act  - רפורמה מקיפה שיצרה כללים חדשים במגזר הבנקאי ובכל הקשור לאישור שכרם של בכירים בחברות ציבוריות. היום כבר נשמעים דיבורים על ביטול פרקים שלמים בחקיקה זו. טראמפ עצמו דיבר על ה"כח השלילי" של החוק שהוא אישית הולך לבטל. נזכיר שגם  חוק סרבנס-אוקסלי (SOX), שיצר כללים חדשים בכל האמור בדיווחים חשבונאיים ואחריות נושאי משרה, בא לעולם אחרי קריסת חברת הענק אנרון ופירמת רואי החשבון הגלובלית ארתור אנדרסון.

ועדיין, אם ניצמד רק לאינדיקטורים שהובאו לעיל (הקונגרס, הכוורת והמינוי המיועד ל-SEC), הרי שניתן לצפות להיפוך מגמה ול"מסיבה כלכלית" שהולכת לקדש את הממון, את חופש עשיית העסקים ואת הימין הכלכלי והניאו-שמרני שהנשיא הנבחר מחויב לו. אחרי שנה חלשה למדי בוול-סטריט, נראה שהשנה הקרובה לפחות – בהיעדר אירועים גאו-פוליטיים בעייתיים - טומנת בחובה פוטנציאל לפעילות ענפה בשווקים בארה"ב והזדמנות פז לגיוס כסף. Enjoy it while you can.   

 

*הכותב הינו שותף בכיר במשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות' (ZAG S&W), מנהל את משרד הפירמה בארצות הברית ומתמחה בשוק ההון האמריקאי