במאמר זה נסקור את כברת הדרך והמאמצים הרבים שעשו ועושים כיום בתי הדין הרבניים בפרשנות ההלכה והתאמתה למציאות הרווחת. נעמוד על האבחנות בין פסקי דין שנתנו ע"י בתי הדין הרבנים לפני עשרות שנים לעומת פסקי הדין שניתנו לאחרונה במספר סוגיות כגון חיובי גט, סנקציות לסרבני גט לבעל ולאישה, היתר נישואין, חלוקת רכוש, פסיקות כתובה והוצאות משפט.

חיובי גט

בעניין פלונית נגד פלוני (936936/2) ביה"ד ת"א-בית הדין הרבני בתל אביב: בשנים האחרונות בתי הדין הרבניים דנים רבות לפי שיטת רבנו ירוחם המאפשרת לבתי הדין הרבניים לפסוק חיוב גט על שני בני הזוג  כאשר בית הדין מתרשם ששניהם אינם מעוניינים זב"ז, אך מסרבים לבצע את הגט למרות חלוף י"ב חודשים.

רבינו ירוחם (מהראשונים) נולד ב 1306 בצרפת ולמד בטולדו (ספרד). בפסקי דין רבים עושים שימוש בהלכה זו תוך שנקבע מפורשות שאין להשתמש בגט כמנוף להישגים רכושיים שנידונים בערכאה אחרת.

עוד נקבע שכאשר צד אינו מעוניין לחיות עם זולתו ורק מעגנו לחינם או בעילה שאינה מוצדקת, יש להסתמך על דין רבנו ירוחם לשם חיובו בגט.

הלכה נוספת המשמשת נר ומורה דרך לביה"ד הרבני היא פסיקתו של רבי חיים פלאג'י (מהאחרונים) שהיה דיין בבית דין שבאיזמיר טורקיה (1828) כתב כדלקמן:

"והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן ח"י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבית דין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם, יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני בדבר האמור".

על פי זה ברור שדבריו של רבי חיים פלאג'י לכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, הם במסגרת החובה של בית דין לכפות על המצות לאפרושי מאסורא, להציל בני זוג אלו ממצב של חוטאים וחטאים, כלשונו".

כאן צריך להסביר שחובה על ביה"ד לכפות גט כדי שלא יישארו נשואים זל"ז וחלילה, זו תחטא עם אחר (אשת איש) וזה יחטא עם אחרת, בלא חו"ק.

שימוש בהלכות אלה מביא את בתי הדין הרבניים לפסוק חיוב גט גם במקרים של פירוד אף שאין "אשם" שהוא תנאי לחיוב בגט (עילת גירושין). זאת בניגוד לעבר, לפני 20 שנים ויותר בהם נדיר היה למצוא פסק דין המחייב בגט. מרבית פסקי הדין שנתנו היו שתביעת הגירושין נדחית מחמת חוסר עילה או כי לא הוכח כל אשם. במקרים חמורים יותר, ניתנה רק "המלצה להתגרש" או "מצווה להתגרש". התפתחות זו הינה מבורכת ואף דרמטית בצד החקיקה החילונית שנוספה לשם אכיפת חיוב מתן הגט על הבעל הסרבן (ברוב המקרים) או האישה הסרבנית.

כאן צריך לציין שעל פי פרסום רשמי של הנהלת בתי הדין הרבניים כיום, יש 427 סרבניות גט אל מול 382 סרבני גט, התפתחות מעניינת לכשעצמה. הסיבה לסירובה של האישה להתגרש נובע מרצונה להמשיך לקבל מזונות מבעלה.  בתי הדין הטילו מאסר על גברים ויש כאלה שישבו במאסר שנים רבות עד שהתרצו. עד כה ידוע על מקרה אחד שבו הוטל מאסר על אישה שבוטל מיד.

בהקשר זה נביא חידוש לפיו בתי הדין הרבניים מטילים קנסות כספיים על סרבניות גט עד יקבלו את גיטן מבעליהן. כך למשל בית הדין הרבני האזורי בצפת הטיל קנס -.150 ש"ח על כל יום של סרבנות גט ואילו בית הדין הרבני בחיפה הטיל על סרבנית גט סך של  2,000 ₪ על כל שבוע שבו היא מסרבת לקבל גט (285 ₪ ליום).

חיוב גט בגין אלימות נפשית

אנו רואים התפתחות מעניינת נוספת בסוגית חיובי גט בבתי הדין הרבניים כאשר בתי הדין הרבניים הכירו בעילה של אלימות נפשית כעילה לחיוב בגט, עילה אשר לא הייתה כלל קיימת לפני שני עשורים. פסק דין מאלף בסוגיה זו ניתן ע"י בית הדין הרבני האזורי בנתניה בשנת 2014 בתיק מספר תיק ‏284462/9‏ בראשות אב"ד בית הדין הרבני האזורי בנתניה כב' הרב יעקב זמיר (בתוארו דאז) וכן  כב' הדיינים: כב' הרב שינדלר (בתוארו דאז) וכב' הרב יאיר בן מנחם, בו נקבע מפורשות כי אלימות מילולית-נפשית אינה פחותה בחומרתה מאלימות פיזית. המדובר היה על בעל אשר לאורך שנות הנישואין, השפיל ואיים על האישה חדשות לבקרים. נקבע כי יש להכיר בעילה זו כעילת גירושין עצמאית "מאיס עליי באמתלא מבוררת" וכי אין בתביעת הגירושין מצד האישה כדי להפסיד את כתובתה.

הטלת סנקציית מאסר על אביו של סרבן גט

בתי הדין הרבניים עושים מאמצים עילאיים להתיר עגונות ולהתיר נישואין שהינם בעצם נישואין על הנייר בלבד. פסק הדין חדיש ואפילו מדהים שניתן בעת האחרונה ע"י כב' אב"ד הרבני – כב' הרב שלמה שטסמן מבית הדין הרבני האזורי בתל אביב במסגרתו הוטל מאסר בפועל על אב של סרבן גט למשך 30 יום, כאשר הוכח כי האב הוא זה שמחזיק בבנו מליתן לאישה את גטה. ראוי לציין כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בתיק מספר  1071670-2 אשר נדחה ע"י בית הדין הרבני הגדול שאישר את הסנקציה של מאסר ל-30 יום על האב של סרבן הגט.

פסיקת הוצאות בבתי הדין הרבניים

בתי הדין הרבניים בעבר לא היו פוסקים הוצאות משפט. כלל הלכתי ידוע הוא כי אין זה מנהג בתי הדין לפסוק הוצאות למי שהתחייב בדין, הנימוק לכך הנו הלכתי (מסכת סנהדרין). אף על פי כן כיום אנו רואים פסקי דין אשר מחייבים בהוצאות הדיון על מנת למצוא מזור לנתבעים אשר נגרם להם נזק שלא לצדק. בעת האחרונה ניתן פסק דין מנומק בסוגיה להפליא של כב' ההרכב בראשות אב"ד הרבני האזורי בחיפה כב' הרב יצחק אושינסקי מתי ניתן לפסוק הוצאות משפט (תיק מס' 901451/5), במסגרתו חויבה תובעת בהוצאות משפט בדעת רוב.

פסיקות בעניין הרכוש בין בני זוג

בניגוד לעבר, בתי הדין הרבניים פועלים ופוסקים כיום על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג ומיישמים אותו. בתי הדין הרבניים נזקקים להלכות שנפסקו בבית המשפט העליון, ראה למשל בעניין פלוני נ. פלונית תיק 844127/2 ביה"ד ת"א שם נקבע כי פנסיה מוקדמת היא זכות ברת איזון בהסתמך על בע"מ 3514/13 כב' השופט נ' הנדל בביהמ"ש העליון שיש לראות בפנסיה מוקדמת סוג של חסכון שהינו בר איזון כפנסיה רגילה כמו גם מענק פרישה. כן נקבע בביה"ד שאין האישה יכולה לקבל פנסיה ומזונות גם יחד בהסתמך על ע"א  7033/93. לא זו אף זו, במקרה בו האישה אינה יוצאת לפנסיה אף שזכאית לכך והיא ממשיכה לעבוד אחרי גיל הפנסיה שלה, נפסק כפי שפסקו שופטי ביהמ"ש לענייני משפחה כי מהזמן שבו הייתה האישה זכאית לצאת לפנסיה אך בחרה להמשיך בעבודתה ולקבל שכר, ייערך על ידי המומחה תחשיב של פנסיה רעיונית שלפיה יחושב חלקו של הבעל בפנסיה של האישה כאילו יצאה לפנסיה. חלק זה יקוזז מתשלום חלקה של האישה בפנסיה של הבעל. בעבר, הלא רחוק, כל שכן קודם מתן הלכת בבלי ע"י בית המשפט העליון, פעלו בתי הדין הרבניים אך ורק על פי דין תורה ולא עפ"י חוק יחסי ממון. יחד עם זאת, נדגיש כי "הלכת השיתוף" בין בני זוג הייתה והינה "חפץ זר" בבית הדין הרבני.

הדרכים היצירתיות של בתי הדין הרבניים לחלוקת רכוש

כב' ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה -בראשות אב"ד כב' הרב דניאל אדרי- קבע

דרך מקורית לרכישת עסק משפחתי - ביה"ד קבע כי כ"א מהצדדים יגיש לביה"ד מעטפה ובה הערכת שווי העסק.

הצד שנתן הערכה הגבוהה ביותר ישלם לשני 50% מהערכה שקבע ויזכה בעסק.

 

ביה"ד הרבני דן במשמורת הכלבה פ'

פסק נוסף ופתרון יצירתי לסכסוך על  משמורת כלבה אשר יצא תחת ידו של כב' ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה בראשותו של  אב"ד כב' הרב דניאל אדרי שהכלבה פ' (השם חסוי)  תישאר אצל האישה והבנות תוך שהוא דוחה את טענת הבעל שהכלבה שייכת לו (תיק 480172/6).

כתובה

אם בעבר נדיר היה למצוא פסקי דין בהם חויב הבעל בתשלום כתובה לאשתו, הרי שהיום נדיר למצוא פסקי דין בהם נדחתה תביעת האישה לכתובתה כאשר לא עומדת כנגד האישה עילה השוללת ממנה את כתובתה. תשלום הכתובה הינו פיצוי כספי ולפיכך בית הדין נוהג לקזז מסכום הכתובה סכומים שהאישה קיבלה (אם קיבלה) מזכויות הבעל שאינה שותפה להם.

פסיקות בעניין היתר נישואין

כאשר מדובר בבעל שהוא עגון ולא בשל סירוב האישה להתגרש אלא מחמת מחלה קשה של האישה או מחלת נפש שבהן אין היא יכולה לקבל את הגט נוהגים בתי הדין הרבניים ליתן לבעל התר נישואין לשאת אישה אחרת ואולם בתי הדין אינם מקלים ראש בסוגיה ומחמירים על הבעל ומתנים את קבלת היתר הנישואין לא לפני שהוא נדרש ליתן לאישה הראשונה את חלקה ברכוש המשותף, את כתובתה ואפילו מזונות חודשיים. מאידך מצבה של האישה העגונה שבעלה חולה, הינו קשה מנשוא. יחד עם זאת ראינו שבית הדין הרבני עושה או מנסה לפתור זאת בדרכים יצירתיות. כך בעניין אחד שבו הבעל נפגע והפך ל"צמח" קבע בית הדין כי הנישואין בטלים מלכתחילה לאחר שנוכח שאחד העדים לקידושין (חופה) היה פסול מחמת היותו חילוני ומכאן שאין תוקף לנישואין והאישה שוחררה מעגינותה – כרווקה.

אחרית דבר

בתי הדין הרבניים עברו כברת דרך וקידמה תוך פרשנות ראויה להלכה והתאמתה כאמור למציאות הרווחת. עוד ארוכה הדרך. אולם, מצאנו לנכון להביא את הפסיקות והחידושים בבתי הדין הרבניים על מנת להמחיש את המאמצים לעזרה לציבור האזרחים היהודים במדינת ישראל.