מגוון הרעיונות שהועלו לפתרונן הינם רבים ומגוונים, אולם מתמקדים בעיקר בחלק העסקי של הדרך אותה עובר שוק הדיור ופחות בתחום התכנוני והתפיסתי או במילים אחרות כיצד נוכל להוריד בטווח הקצר את המחירים, תוך יצירת היצע גדול על בסיס תכנון קיים ולא במחשבה ארוכת טווח של שינוי פני שוק הדיור.
הגיע הזמן לחשוב על תכנון עירוני באופן קצת אחר, תכנון שאולי יעלים את חלום הבית עם גג הרעפים והגינה הקטנה בקו גדרה - חדרה, אבל ייצר מטרופולין אמיתי, כזה שחי ונושם סביב השעון, כזה שמייצר פתרונות גם לשעות היום, אך גם לשעות הלילה באותה המידה.
נסו לדמיין את אזור התעשייה של הרצליה פיתוח בשעה שבע בערב. לנגד עיניכם תראו רחובות חשוכים, מרתפים אפלים, שטחי חניה לא מנוצלים, אזורי מסחר מקומיים עם כסאות הפוכים ורמזורים מהבהבים.
ועכשיו נסו לתאר את אותו אזור, כאשר מעל לכל מבנה משרדים, מתנוססות עוד 4-5 קומות של דירות לופטים לצעירים, סטודנטים או משפחות צעירות שחשקה נפשם במראה הים הנשקף מחלון דירתם. עירוב שימושים – זה המונח.
רעיון עירוב השימושים מתאר תכנון עירוני, על-פיו, בכל תא שטח קיימים מספר שימושים אשר אלו ממוקמים במפלסים שונים. כך נוכל לראות, באותו מבנה (גבוה), שילוב של מרתפי חניה, קומות מסחר, קומות תעסוקה, שמעל לכל אלו - קומות מגורים. התכנון העירוני יכלול מקומות בילוי הכוללים מסעדות ובתי קפה שישמשו, בין אם פגישה עסקית בשעות היום, או בילוי משפחתי בשעות הערב. כמו גם, מבני ציבור ובהם שטחים ירוקים אשר ישמשו את הציבור לכל אורך שעות היממה.
על-פי תפיסה זו, ניתן יהיה למצות באופן מקסימלי את שטחי החנייה, כך שתהיה חפיפה כמעט מלאה בין תקן החנייה של אזורי התעסוקה, השימושיים בעיקר בשעות היום, לתקן החנייה המוגדר למגורים שבאותו הבניין או למקומות הבילוי באותו אזור.
היום מתחילים להבין כי אותם אזורי תעסוקה או תעשיה שתוכננו בעבר בפריפריה הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהערים שהתפתחו גיאוגרפית, ופתאום המונח "אזור תעסוקה" נראה תלוש מהמציאות כאשר מגדלי המשרדים בעיר נותרים ריקים בשעות הערב והאזור שהיה שוקק בשעות היום הופך ל"עיר רפאים" עם שלל מקומות חנייה לא מנוצלים.
משאב הקרקע מוגבל, ואנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל "תחתית הדלי", מה שמחייב אותנו לחשוב קצת אחרת. הגברת עוצמות הבניה ושימוש מושכל בקרקע הנו צו השעה. איגום המשאבים העומדים לרשותנו ואשר נדרשים לנו לצרכי היומיום הנו מחויב מציאות. המחשבה על כך שמאות אלפי מטרים של חניונים העומדים יותר ממחצית היממה ריקים, צריכה להדיר שינה מעיננו, כמו גם, העובדה שבמדינה קטנה וצפופה כמו שלנו הננו מבלים בממוצע שעתיים ביום על הכבישים.
נראה כי צריך להתחיל לשווק לציבור את מדיניות " ארבעת הנונים" – נגור, נעבוד, נקנה ונחנה באותו המקום! ואולי כך הצורך בקניית מכוניות ירד, נצמצם את הפגיעה באיכות הסביבה, נבלה יותר זמן בבית, נהנה מתרבות פנאי, מה שתורם לעלייה בפוריות העבודה ואולי, אולי – מחירי הדיור ירדו!
ולטווח המידי , גם פה יש מה לעשות. בחינת תוספת קומות מגורים בכל אזורי התעסוקה בערי המרכז, יכולה בהחלט להניב מידית היצע לא קטן של דירות ברות השגה, אומנם גן הילדים ובית הספר לא יהיה לעיתים במרחק הליכה אבל זו תהיה עוד נקודה במערך השיקולים בבחירתנו היכן לגור.
אין ספק שהנשמת אזורי התעשייה באוכלוסיית מגורים, תביא עמה את היכולת של שיפור התשתיות ופני העיר באותם אזורים ובסופו של יום, נצא כולנו נשכרים.
באופן אישי אומר כי אני כבר מחכה לגור באזור שכזה.
הכותבת היא שותפה מנהלת במשרד אורבך הלוי אדריכלים ומהנדסים בע"מ
