העדפה לתוצרת מקומית אינה המצאה ישראלית. היא קיימת באופנים פורמליים ובלתי פורמליים במדינות המערב וביתר שאת במדינות שלישיות.
ארה"ב, שלעיתים רבות אנו שואבים ממנה דוגמא, הנהיגה עוד בשנות ה-30 את ה- Buy American Act המקשה מאוד על רכישות אזרחיות של מוצרי חוץ במכרזים פדרליים ואוסר למעשה לחלוטין רכישה של מוצרים כאמור במכרזי משרד ההגנה. מדינות אירופה גם הן מחקות את ארה"ב בעניין זה, אם כי באופנים פחות פורמלים. אין צורך להזכיר את יפן וסין אשר בהן ישנה העדפה בולטת לתוצרת מקומית.
בשל השפעתו העצומה של הרכש הממשלתי על הסחר העולמי נכרתה אמנה בשנות ה-80 וה-90, במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO( שעניינה רכישות ממשלתיות (GPA). חברות האמנה התחייבו שלא להפלות לטובה במכרזיהן מוצרים שלהן לעומת מוצרים ממדינות חברות האמנה. רוב מדינות המערב חברות באמנה ובכללן ישראל.
בעוד שמדינות החברות באמנה בקשו להחיל אותה בצמצום על מכרזיהן, ישראל הגדילה עשות ותרמה לאמנה כמעט את רכישותיה הממשלתיות. הטעם לכך היה כנראה, רצון משרד האוצר להביא לביטול העדפה לתוצרת הארץ ולא בהכרח הקפדה על כך שמכרזי ממשלות החברות באמנה יפתחו ליצרנים ישראליים על בסיס הדדיות (Reciprocity).
בשל הצטרפותה של ישראל לאמנה, למעשה העדפת תוצרת הארץ היא אות מתה במכרזי הגופים הכפופים לחוק חובת המכרזים ותקנותיו, אם כי על פיהם, לכאורה, מחויבים הגופים הציבוריים בהעדפה לתוצרת הארץ. מאז שישראל הצטרפה לאמנה, קשה למצוא דוגמא אחת של יצרן ישראלי שזכה במכרזים באירופה. לעומת זאת יש דוגמאות למכביר של מכרזים בישראל שבהם זכו יצרנים אירופאים או אמריקאים בהיקף של מאות מיליוני דולרים אם לא מיליארדים.
בארה"ב המצב שונה ויש דוגמאות של יצרנים ישראלים שזכו במכרזים בזכות האמנה. יחד עם זאת ראוי להדגיש כי למרות האמנה, כ- 30% מהמכרזים הפדרליים סגורים בפני ספקי חוץ ובכללם ישראלים, שכן הם מוקצים לרכישה מעסקים קטנים אמריקאים. בתחום הטקסטיל ארה"ב הגדילה לעשות וסגרה את כל המכרזים של משרד ההגנה לרכישת מוצרי טקסטיל זרים בשל "תיקון ברי". וטקסטיל ע"פ התיקון האמור, כולל גם קסדות ומוצרי גומי ועוד מוצרים אחרים הרחוקים מלהיות מוצרי טקסטיל.
כמו הוויתור על ההעדפה, גם תוכנית החשיפה שהונהגה כאן בשנות ה-90, על פיה ישראל פתחה את שערי היבוא, ללא קבלת תמורה ושלא על בסיס הדדיות, היוותה מכה קשה לתושבי הפריפריה. ממשלת ישראל התחייבה במסגרת זו כי תתקיים תוכנית רחבת היקף להסבה והכשרה מקצועית לכל הנפלטים ממפעלים שייסגרו כתוצאה מתכנית החשיפה. אלא שהסבה והכשרה כאמור כמובן לא התקיימו ובשל כך, בין היתר, נדדו בני עיירות הפריפריה מחוסרי התעסוקה למדינת גדרה – חדרה. לא אתפלא אם יסתבר שגם לכך היתה השפעה דרמטית על מחירי הדיור בישראל.
בעולם שבו אין העדפות לתוצרת מקומית, אין צורך בהעדפה כאמור גם בישראל. בעולם שבו מתקיימת העדפה לתוצרת מקומית במלוא עוזה, הפוגעת גם ביצרנים ישראלים, הפכה ישראל, במובן מסוים, לאי שבו אין כמעט העדפה לתוצרת המקומית. חוסר שיווי משקל זה זועק לשמיים וטוב תעשה הממשלה החדשה, אם תשקול השבת שווי המשקל על כנו ובכלל זה פרישה מאמנת הרכישות הממשלתיות, שההצטרפות אליה על ידי ישראל נעשתה על חשבונם המלא של תושביה בלא שהם קיבלו על כך תמורה כלשהי.
הכותב הינו שותף מנהל במשרד לוי, מידן ושות', עורכי דין
