הפרסום העיקרי שבגינו נתקבלה התביעה, תיאר את ראש הממשלה כאדם רך לב הרדוף ע"י אשתו, הגב' נתניהו, והנשלט על ידיה כך שהיא יכולה לגרום לעצירת שיירת ראש הממשלה ולהשליכו מהרכב.

מדובר בפרסום חמור שהציג את ראש הממשלה, אשר מקבל החלטות הרות גורל עבור אזרחי המדינה, כמי אינו עמיד בלחצים כבדים, וכאדם רדוף. אשר לגברת נתניהו – הפרסום הציג אותה כאישה נרגנת הפועלת ממניעים לא רציונאליים.

מסקנתו של בית המשפט שהמדובר ב"לשון הרע" כהגדרתו בחוק, נכונה, שהרי אין ספק שהפרסום היה עלול לבזות או להשפיל את בני הזוג בעיני הבריות, או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג.

בפסק הדין ניתח השופט את טענות ההגנה של סרנה, ומגיע למסקנה כי האחרון לא הצליח להוכיח את נכונות התיאור העובדתי של הפרסום, כלומר: להוכיח שהגברת נתניהו "זרקה" את ראש הממשלה מהרכב. השופט במיוחד מתייחס לכך שסרנה נמנע מלזמן את ראש השב"כ או עדים שיוכיחו את טענתו העובדתית.

מעניין במיוחד לקרוא את הניתוח של בית המשפט אשר דחה את טענת ההגנה של סרנה, לפיה המדובר בפרסום המהווה "זוטי דברים".           
"זוטי דברים" היא הגנה שיובאה מפקודת הנזיקין, ולפיה לא כל פרסום מקים עילה לתביעה, בשל העובדה שמדובר בפרסום שולי, "נבלע בהמון" שאין לייחס לו חשיבות, במיוחד ברשת האינטרנט. דחיית הגנה זו ע"י השופט היא המשך ישיר למגמה השלטת בפסקי דין מהעת האחרונה, אשר מצמצמים את תחולת ההגנה. זאת בשל השיח הפוגעני ברשת האינטרנט, ובשל כוונתם ומטרתם של בתי המשפט להגן על שמם הטוב של מושאי הפרסום כמו גם "לחנך את הציבור" לשיח מתון יותר, בעידן שבו הרשתות החברתיות גועשות. כידוע, כשהרשתות החברתיות גועשות, פרסום בודד יכול לגרום נזק רב, בשל היכולת לשרשר אותו, לשתף אותו ולהפיץ אותו לקהלים רחבים, כאשר לנפגע מהפרסום אין בפועל יכולת אמיתית להתגונן מפניו.

בית המשפט גם קבע בצדק כי הגנת "זוטי דברים" אינה מתיישבת עם טענתו של סרנה לכך שהיה "עניין ציבורי" בפרסום, שהרי אם יש עניין ציבורי בפרסום, פירושו של דבר שאין מדובר בפרסום שולי.

בשיקולים לחומרא בפסיקת הפיצויים (המשמעותית, יש לומר, בשים לב לכך שהמדובר בפרסום בודד), התחשב בית המשפט בכך שהפרסום נועד להעליב את הזוג נתניהו, להשפילם ולפגוע בהם, במעמדם הרם של התובעים, ובמעמדו של סרנה כעיתונאי מוערך, אשר יש רבים המתייחסים לדבריו כאמת עובדתית.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אין מדובר במקרה שבו הואשמו בני הזוג בשחיתות, במרמה או בהונאה, ולכן זהו שיקול להפחתת הפיצוי.

פסיקה זו ממשיכה מגמה של פסקי דין ראויים אחרים שניתנו בעת האחרונה הקובעים פיצויים הולמים ביחס לפרסומים בפייסבוק ובמרשתת בכלל, לאור ההסתה, הבריונות והאלימות המילולית אשר למרבה הצער, פשטו בשנים האחרונות ברשת.

 

* הכותב הוא מחבר הספר "מורה דרך לתביעות לשון הרע", יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין