בהתאם למצב הקיים, כדי שתיפתח חקירה כנגד ראש ממשלה מכהן, על היועמ"ש ליתן הסכמתו לכך, זאת לאחר שיבצע "בדיקה מקדימה" שמטרתה לבדוק את טיב התלונה שנמסרה כנגד ראש הממשלה. רק לאחר מכן, ייקבע על-ידו האם ראוי לפתוח בחקירה.

בהנחה וניתן אישור לפתיחה בחקירה, וכפי שאנו עדים היום לפרשת המתנות (תיק 1,000), פרשת נתניהו-מוזס (תיק 2,000) ופרשת הצוללות (תיק 3,000) – ימצא עצמו ראש הממשלה תחת חקירה באזהרה.

מצב זה, מביא להתנגשות בלתי נמנעת בין שני אינטרסים מרכזיים נוגדים: מחד, לאפשר למי אשר נבחר לנהל את המדינה למלא תפקידו על הדרך הטובה ביותר, מבלי שעניינים חיצוניים יטרידו את סדר יומו. ומאידך, העיקרון הבסיסי שלפיו כולם שווים בפני החוק, לרבות ראש הממשלה. עולה אם כן השאלה, איזה מן האינטרסים המוזכרים יש להעדיף?

מעיון בחוק יסוד: הממשלה, ניתן לראות כי במקרים בהם נבצר זמנית מראש הממשלה למלא את תפקידו, קבע המחוקק כי ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה. החוק אינו מגדיר רשימת מקרים מפורטת לאורם יבצר מראש הממשלה למלא תפקידו, כך שבאופן תיאורטי, ניתן לראות בסעיף זה כסעיף סל, הכולל גם מקרים בהם ראש הממשלה נתון תחת חקירה המונעת ממנו למלא תפקידו.

על מנת להתמודד עם המצב, נעשה לאחרונה ניסיון להחיל בישראל את "החוק הצרפתי" שפירושו הקפאת הטיפול הפלילי בעניינים הנוגעים לראש הממשלה, עד לאחר תקופת כהונתו, למעט עבירות אלימות, סמים, מין או ביטחון שלגביהן תוכל חקירה פלילית לחול כל העת.יש שיצדדו בחוק מהטעם המרכזי שלפיו יש לאפשר לראש הממשלה לכהן, ויש שיתנגדו לו מהטעם האמור כי שלטון החוק תקף כלפי כולם.

על יתרונותיו ומגרעותיו של החוק הצרפתי המוצע, ניתן לדון רבות. אך נקודה סמויה-בולטת היא, כי עלול הוא לשמש תקדים לקביעת נהלים בקשר לבכירים פחות. כך לדוגמה, בשעת כושר, עלול רעיון החוק הצרפתי לגלוש גם לעבר החרגת שרים וח"כים מדיני העונשין, ובכך, למשל, הייתה נמנעת חקירתו מן העת האחרונה של שר הפנים, אריה דרעי, אשר נחקר בין היתר בחשד להלבנת הון, מרמה, הפרת אמונים וגניבה בידי מורשה, לאור חשד כי קיבל כספים מבעלי אינטרסים.

בהמשך, ובאופן שאינו מנותק מן המציאות, ייתכן וייתן החוק הצרפתי אותותיו גם בין ראשי עיריות ונושאי משרה בכירים במסגרת הליכי משמעת.

עד אשר ימצא פתרון או לאו, דומה כי ראוי לחשוב על דרך שתסייע בצמצום הסיכויים לקרות סיטואציה בעלת גוון מושחת מלכתחילה.

למשרדנו ניסיון עשיר בייצוג ראשי מועצות ובכירים החשודים בעבירות שחיתות וצווארון לבן בפרשות שונות, ביניהם ראש מועצת זיכרון יעקב, ראש מועצת עמנואל, מנהל אגף רישוי ופיקוח עירייה, פרשת רכבת ישראל, פרשת השוחד של התעשייה האווירית פרשת שחיתות באחד מגופי הביטחון הרגישים בישראל ועוד רבים אחרים.

בהתאם לשיטת עבודתנו במשרד, ובמסגרת דיונים הנערכים בין צוות המשרד המונה עו"ד בעל ותק של 20 שנים בתחום הפלילי ושני עו"ד יוצאי פרקליטויות דרום ומרכז, וכן שופט בדימוס המעניק זווית ראייה ייחודית מכס השיפוט,  נוכחנו לגלות שיש מכנה משותף לביצוע עבירות לכאורה של שחיתות, שוחד וכיוצ"ב: אף לא באחד מהמקרים, נקבעו נהלים ברורים לנושא המשרה לגבי האיסורים והמותרויות שבתפקידו.

ויודגש – אין המדובר בעבירות שוחד במובן הקלאסי, כדוגמת העברת מעטפות כסף, אם כי במקרים העקיפים, קרי, מתן מתנות, הנחות, טובות הנאה, זירוז הליכים, יחס מועדף וכדומה.

הגענו לכלל מסקנה, כי בהטמעת נהלים ברורים שלגביהם על נושא משרה תחול חובת בקיאות, ייתכן כי יצומצמו סיכויי מעורבותו בהתנהלות אסורה, ותישלל כך ממנו האפשרות לטעון בשלב מאוחר יותר "לא ידעתי".

את הטמעת הנהלים, לדוגמא, ניתן יהיה להחיל בדרך של מסירת שאלונים, עליהם תחול על נושא המשרה חובה להשיב ולחתום בשמו, עובר לכניסתו לתפקיד.

על מנת לשמר את הנהלים בתודעת נושא המשרה, ניתן יהיה לחייבו להשיב על השאלונים מעת לעת בתקופת כהונתו,להשתתף בהשתלמויות וקורסים בנושא, ובכך לוודא את חובת בקיאותו.

על-פי הדרך המוצעת, הפרת הנהלים, קל וחומר ביצוע עבירה פלילית, תהא בעלת חומרה יתרה לנוכח העובדה כי נושא המשרה פעל באופן אסור, במודע. כך, עשוי להאמיר רף הענישה מה שבסופו של יום, יכול לתרום למיגור תופעת השחיתות.

מכל האמור ניתן לומר, כי שחיתות שלטונית היא תופעה רחבת היקף, וסביר כי מתרחשת בכל מקום בעולם. דרך ההתמודדות עם התופעה אינה פשוטה, בפרט כאשר מקור השחיתות באלה המחוקקים את החוקים בעצמם. על-פי ניסיון החיים ובבחינת המכנה המשותף למקרים מסוג אלה, ניתן לפתח רעיונות כדוגמת זה המובא מטעם צוות משרדנו, שיתרמו אט אט למיגור התופעה ומבלי שיורגש זעזוע במערכות הפועלות.