ניהול הליכי גירושין, הן בבתי המשפט והן במשא ומתן, דורשים משאבים כלכליים. עורכי דין טובים, רואי חשבון שאפשר להיוועץ בהם, חוקרים כלכליים ואחרים, עלותם מהותית.

 

העדר משאבי מימון ראויים עלול להכתיב תוצאה משפטית פחות טובה, לפגוע ביכולת המשא ומתן וביכולתו של צד לשרוד במאבק משפטי ממושך או במשא ומתן ארוך.

 

חולשה במשאבים עלולה להנציח מצב לא שוויוני הקיים בנישואין בהם צד אחד שולט על עיקר המשאבים הכלכליים והצד השני מפתח בו תלות.

 

בפרוץ הסכסוך, מונע הצד השולט גישה למשאבים והצד החלש כלכלית נחלש עוד יותר ומעמדו בעת הכניסה להליכים משפטיים נחות.

 

במדינות רבות בעולם ובהן אנגליה, קנדה וארה"ב, קיימת פסיקה לפיה על בן הזוג החזק לממן את העלות ההליכים של בן הזוג החלש ולהעמיד לרשותו משאבים שיאפשרו לו לנהל את המאבק המשפטי.

 

הדרך לשינוי חקיקתי או פסיקתי אצלנו נסללת אט אט אולם עודה ארוכה.

 

בית המשפט העליון קבע, כי יש לשקוד, עד כמה שניתן, להביא את בני הזוג למצב שוויוני מבחינה כלכלית בסיום הנישואין. קביעה עקרונית זו מחייבת מציאת כלים מעשיים שיסייעו להשיג תוצאה שוויונית במקום במקום הנצחה של פערים ואי שוויון כלכלי.

 

הגדרת זכות השוויון אינה יחס שווה לכולם אלא יחס מועדף למי שזקוק לקידום לשם מתן שוויון הזדמנויות.

כעו"ד למשפחה אנו נתקלים לעיתים תכופות במצב בו צד, לרוב האישה, שנמצא בנחיתות משמעותית מול הצד האחר, אם זה מבחינה רגשית, אם מבחינה ראייתית, ואם מבחינה כלכלית- שאז אותו צד חלש נרתע ומוותר.

 

הליכי הגירושין עלולים להמשך זמן רב, כאשר הצד בעל העליונות הכלכלית פותח פער ניכר על הצד שמנגד, אם זה באמצעות שכירת שרותי עו"ד טובים (ויקרים), אם באמצעות "קניית" הילדים (שרגילים לרמת חיים מסויימת אותה יכול לשמר הצד החזק), ואם באמצעות הטלת מצור כלכלי על הצד האחר – מה שעלול להביא לכניעה מהירה, בדיוק כמו במלחמות.

 

הגדרת מושג האלימות הכלכלית צריך להיות רחב דיו כדי לקדם עקרון של שוויון הזדמנויות, דווקא בצומת הדרכים שבין נישואין לגירושין. בצומת זו טמון לא אחת עתיד הצדדים וילדיהם לשנים רבות.

 

המקור הראשון האפשרי בעזרתו ניתן היה להתמודד עם סוגיה זו יכול היתה להיות תחום דיני המזונות. אולם דיני המזונות שלעצמם הינם ארכאיים, מגדריים, כפופים לסייגים ותלויי התנהגות ואשם.

 

יתכן שפיתוח דיני מזונות אזרחיים צריך יהיה לכלול גם רכיב זה של "מימון הליכי גירושין שוויונים" כחלק מהצרכים שיש לטפל בהם ממש כמו מזונות זמניים.

 

הדבר דומה במקצת לסוגיית "תשלום תכוף" המוכרת לנו מתחום הנזיקין, סוגיה המוסדרת בחוק ובתקנות לנפגעי תאונות דרכים, שם יש טופס מובנה בו הנפגע פונה לקבלת תשלום תכוף, מיידי וכבר בשלב ההתחלתי, שיאפשר לו ולתלויים בו מחיה ראויה, וזאת בטרם הוכרע ההליך כולו ובטרם נבחן היקף החבות.

 

המקור השני הינו מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג החולש על המשטר הרכושי של רוב הזוגות הנשואים בישראל. ההגיון הבריא אומר שבמהלך הליכי גירושין, שכאמור יכולים להימשך שנים, יוגשו עתירות ל"מימון ביניים" או חלוקת חלקית של הרכוש, כבר במהלך ההליכים.

 

בתי המשפט לענייני משפחה לרוב לא נעתרים לחלוקת רכוש חלקית, ו/או לחלוקתו טרם הסתיים ההליך כולו, שכן ככלל, איזון משאבים צריך להיעשות בשלמותו בסיום ההליך.

 

לכלל זה יש חריגים וניתן לסטות ממנו. לעיתים לא מזומנות ניתנו החלטות לתשלום חלקי, חד פעמי או עיתי שיאפשרו קיום ומימון ההליכים במהלך מאבק הגירושין. החלטה חשובה כזו ניתנה לאחרונהעל ידי שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פליקס גורודצקי, בתיק בו עתרה האישה תוך כדי ניהול ההליכים לקבל סך של 500,000 עוד בטרם יחולקו כל הנכסים ויבוצע איזון משאבים.

 

האישה, , טענה כי ההון המשפחתי מסתכם במליונים ונסמכה על חוו"ד מומחה מטעם בית משפט. היא הוסיפה, כי ההליך מתקיים כבר חמש שנים וכי קשה לה להתקיים היות ולבעל יתרון ניכר מולה מבחינה כלכלית, מה שיוצר איש שיוויוניות בניהול ההליך, על כל המשתמע מכך.

 

בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וקבע, כי אכן ויש לסטות מהעיקרון של איזון משאבים כולל, בייחוד כאשר מדובר בסכסוך המתמשך זמן רב, כאשר הוא נסמך הן על הפסיקה והן על סעיף 5א לחוק יחסי ממון, לפיו בית המשפט יכול לקבוע מועדי ביצוע לצורך איזון משאבים ובאיזו דרך יבוצע האיזון.

 

במצב בו כבר קיימת תשתית ראייתית בנוגע להיקף הנכסים, וברקע מתנהלת תביעה רכושית כאשר לצד אחד יכולת גבוהה יותר באופן ניכר משל האחר, למעשה אין כל מניעה לחלק חלק מהרכוש כבר במהלך ניהול ההליך, למעשה סעיף 6 לחוק יחסי ממון מאפשר זאת (לבית המשפט סמכות לקבוע תשלום בשיעורים).

 

אנו סבורים, כי יש להקל בתנאים אלה ולהגמיש את האפשרות לחייב את בן הזוג החדש לשלם תשלומים על חשבון חלוקת הרכוש. אין להמתין לחוות דעת או שנים להצטברות ראיות שעה שעל פניו ברור כי קיים פער ויהיה מקום לאיזון משאבים כספי בעתיד.

 

בית המשפט העליון כבר אמר את דברו בעבר בנוגע להליכי גירושין שבמהלכם קיים פער ניכר בין צדדים, וקבע, כי המצב יכול להגיע עד כדי "דחיקתה" של אישה שאין לה כל מקורות הכנסה עצמאיים להסכים לגירושין בתנאים לא הוגנים, רק בשל חשש להגיע לפת לחם ממש. יש לזכור כי השוויון הדיוני בין בני זוג כאשר לאחד יש מקורות הכנסה קבועים והאחרת נעדרת הכנסה קבועה, הוא שוויון מדומה, ומבחינה זו החול המטפורי בשעון הזמן אוזל באופן חד צדדי לרעתה של האישה.

 

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוסיף, כי המבקשת לא צריכה להוכיח "חרפת רעב" כדי שיפסקו לטובתה סכומים משמעותיים כבר במהלך ניהול ההליכים, ודי בכך שמדובר בהון משפחתי בסכומים גבוהים, כאשר באחוזים, הסכום שקבלה במהלך ניהול ההליכים אינו קרוב למחצית ההון אשר יגיע לה עם סיום ההליכים.

 

החלטת בית המשפט חשובה והיא צעד בכיוון הנכון. היא מצמצמת את הפערים בין בני זוג כאשר צד אחד מחזיק או שולט בהון המשפחתי שנצבר, ומאפשרת ניהול הליך הוגן כאשר הצד האחר יכול להמשיך לנהל את המערכה בראש מורם ולא תחת מצור.

 

יצויין כי גם בית הדין הרבני, אף כי לעיתים רחוקות, נעתר לסעד של חלוקה חלקית ואין להסס להגיש בקשות מסוג זה בשתי הערכאות.

 

פיתוח המשפט בדיני משפחה דורש יצירתיות ותעוזה. הן של שופטים ודיינים והן של עורכי דין.

  

כתבו:

עו"ד שמואל מורן – עוסק בענייני משפחה וירושה

עו"ד איתן שלו סולקין – עוסק בענייני משפחה וירושה