במסגרת החוק הורחבו תחומי המשפט בהם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות, הורחב מעגל התובעים המייצגים, הורחבו העילות והסעדים אותם ניתן לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית, הוסדרה הפרוצדורה לאישור הסדרי פשרה, הוקם פנקס התובענות הייצוגיות אשר נותן מידע על תביעות תלויות ועומדות וכאלה שהוכרעו, הוקמה הקרן למימון תובענות ייצוגיות ועוד.
עצם חקיקת החוק הסירה את החשדנות שגילו בעבר בתי המשפט להליך פרוצדוראלי לא שגרתי זה אשר זכה לכינוי "הנשק הגרעיני של המשפט", כאשר למן חקיקתו עדים אנו לנכונות רבה יותר מצד בתי המשפט להיעתר לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות.
אמנה להלן מספר נושאים אשר טעונים, לטעמי, שיפור או תוספת בחוק זה:
אפשרות הרחבת עילות תביעה גם על נתבעים נוספים – ישנם מקרים רבים בהם התנהלות של נתבע מסוים, מהווה אך דוגמא לדפוס התנהלות של ענף שלם. לשם הדוגמא, התנהלות של חברת ביטוח אחת, עשויה לאפיין את התנהלותן של כל חברות הביטוח בשוק. על פי המצב הקיים, על מנת למגר את התופעה, יש להגיש תביעה נפרדת נגד כל אחת מאותן חברות ביטוח באמצעות מבוטח שיש לו עילת תביעה אישית נגד אותה החברה. חברה נגדה לא הוגשה תביעה נפרדת ממשיכה בשלה באין מפריע. במקרים המתאימים, בהם הוכרה התביעה הייצוגית נגד חברה פלונית, והוכח באופן לכאורי כי מדובר בדפוס המאפיין חברות נוספות, יש ליצור פרוצדורה שתאפשר להחיל את הפסיקה על חברות נוספות באמצעות הליך מקוצר בו יובאו ראיות לכאורה כי גם הן נוהגות באותה הדרך, ואם לא יפריכו זאת, תאושר התביעה הייצוגית גם נגדן. בדרך זו, תוגשם מטרת החוק להפריט חלק ממנגנון הפיקוח הרגולטורי ולאכוף נורמות משפטיות לטובת הציבור הרחב.
הסדרה ברורה בחוק כי הסעדים הנתבעים בגדר התביעה הייצוגית כוללים גם את הנזקים שהצטברו למן הגשת התביעה ועד לתיקון העוול על ידי הנתבע – פעמים לא מעטות, טוענים נתבעים בתביעות ייצוגיות כי במסגרת התביעה רשאי התובע לדרוש סעדים של השבה או פיצוי לחברי הקבוצה רק בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה, וכי אין הוא רשאי בגדר התביעה לתבוע נזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה. כידוע, הליך של תובענה ייצוגית אורך לעיתים רבות שנים ארוכות, במהלכן ממשיך הנתבע בהתנהלותו ונזקי הקבוצה ממשיכים להצטבר. ניתן אמנם לטעון כי בהתאם להוראות החוק הקיים, מוסמך בית המשפט ליתן סעדים גם בגין הנזקים שהצטברו ממועד הגשת התביעה ועד לתיקון העוולה. יחד עם זאת, על מנת שלא להותיר מקום לספק וויכוחים מיותרים בענין, יש מקום להבהיר זאת בחוק בצורה שאינה משתמעת לשני פנים.
יש מקום להוסיף סעיף סל שיאפשר להגיש תביעות ייצוגיות בכל מקרה בו קיימת עילה משותפת לקבוצה גדולה של אנשים – על פי החוק הקיים, ניתן להגיש תביעות ייצוגיות רק במקרים החוסים תחת הקריטריונים המוגדרים בתוספת לחוק. יוצא, כי אם מתקיימת יריבות משפטית שאינה נכנסת לאיזו מבין הקטגוריות המוגדרות בתוספת, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית, גם אם עסקינן במקרה בו קבוצה גדולה של אנשים נפגעת מעוולה זהה. לשם הדוגמא בלבד, ישנה פסיקה הקובעת כי סטודנטים אינם יכולים להגיש תביעה ייצוגית נגד מוסד אקדמי, שכן טיב היחסים ביניהם אינו חוסה תחת הקטגוריות שבתוספת לחוק. לכן, על מנת להגשים את מטרות החוק, יש להוסיף סעיף סל שיורי כאמור.
מעורבות של הרגולטור בשלב הבקשה לאישור התביעה כייצוגית – החוק מעודד הגשת תביעות ייצוגיות במטרה לסייע באכיפת נורמות אותן לא עלה בידי הרגולטור לאכוף. החוק יוצא מהנחת מוצא כי בידי הציבור מצוי מידע שלא מצוי תמיד בידי הרגולטור וכי לרגולטור אין די משאבים כדי "לתפוס ברשתו" את כל המעוולים כלפי הציבור או כי הרגולטור מפעיל שיקול דעת מוטעה, ולכן נותן המחוקק תמריץ לציבור לנקוט ביוזמה לתועלת הציבור. הרגולטור, מצידו, רואה לא אחת (אם כי הוא לא יודה בכך כמובן) בהצלחה של תביעה ייצוגית משום הוכחה לכישלון שלו, באשר אם היה מבצע מלאכתו נאמנה לא היה כלל צורך בתביעה הייצוגית. דבר זה מוביל את הרגולטור, לא אחת, לעמדת התגוננות המאופיינת בגישה מנוכרת לתביעה הייצוגית. למותר לציין כי בחלק גדול מן המקרים הצלחת התביעה הייצוגית לא מצביעה על כשלון הרגולטור. החוק חוקק בדיוק בגלל הנחת המוצא שלא כל המידע מצוי בידי הרגולטור או שהרגולטור עלול להפעיל שיקול דעת מוטעה. על כן, על מנת להגשים את מטרות החוק בצורה האופטימאלית, על הרגולטור ליתן כתף לתובע הייצוגי, ומשקיבל הוא לידיו תביעה הנראית מוצדקת, אל לו להמתין לתוצאות התביעה, אלא הוא צריך להשתמש באופן מיידי בכלים העומדים ברשותו (חקירות, שלילת רישיונות וכו') כדי להפוך את כלי התביעה הייצוגית לאפקטיבי יותר. אם יעוגן שיתוף פעולה זה במקרים המתאימים, באופן מנדטורי, בחוק, ייצא הציבור נשכר.
