קצב הצמיחה של המשק ברבעון השלישי של השנה עמד על 3.2% לפי הנתונים האחרונים של הלמ"ס. הערכה זו הפתיעה - שוב! - את המומחים והחזאים, שהעריכו כי שיעור הצמיחה יעמוד על 3%. ואל יהיה ליבכם קל בפספוס של 0.2%, שמשמעותו במשק עם תל"ג של 281 מיליארד שקלים, עשרות מיליוני שקלים. אחת הסיבות להחמצת הגידול בצמיחה הוא ההתעלמות מההשפעה המכרעת של הטכנולוגיה על המשק הישראלי, שמזינה את הצמיחה ומהווה עדיין את היתרון היחסי המובהק ביותר של המשק הישראלי בזירה הגלובלית. ברבעון השלישי, למשל, השפיעה על שיעור הצמיחה הפתיחה של המפעל החדש של אינטל.
ישראל אכן יכולה להתברך בצמיחה נאה העולה על זה של יתר מדינות אירופה וארה"ב, בהן הצמיחה מדשדשת סביב 1.5%. אך למרות שביחס למדינות המערב יש לישראל סיבה להתנאות בשיעור צמיחה טובים, הנה ביחס למדינות המתפתחות, שיעורי הצמיחה כאן הם לא יותר מסבירים. גם אם לא נוכל להגיע לשיעורי צמיחה של 7% בהיותנו כבר מדינה מפותחת, אין כל סיבה מדוע לא נגיע לשיעורי צמיחה של 4%-5%.
מכאן נגזרת השאלה האם יש לישראל מנועי צמיחה מספיקים להבטיח צמיחה בשיעור גבוה יותר? הרי לכאורה ביצענו לא מעט רפורמות והשקענו לא מעט בתשתיות פיזיות, שני מנועי צמיחה מובהקים. אז מה עוד נותר? ובכן נותר הרבה.
ראשית, יש לזכור שחרף ההשקעה בתשתיות, בעיקר בתשתיות תחבורה בדגש על חיבור הפריפריה למרכז, ישראל עדיין מפגרת בתחום התשתיות לעומת אחיותיה בארגון ה-OECD. זאת לאחר עשרות שנים של תת-תקצוב והזנחת התשתיות. השקעה בתשתיות פיזיות היא מנוע צמיחה אדיר שיש למצות אותו.
גם בתחום הרפורמות טרם נאמרה המילה האחרונה. יש עוד הרבה מה לעשות כדי להקל על הרגולציה בעסקים, להקטין מונופולים ולשחרר חסמים.
אך מנוע הצמיחה הגדול ביותר יכול להיות שילוב ההיי-טק במגזרים שונים של חיינו, לרבות ובעיקר בלאו-טק. מגזר התעשייה המסורתית בישראל סובל מפריון נמוך והזרמת טכנולוגיות חדשות לתוכו עשויה להעניק לו תנופה. בד בבד הדבר יגדיל את כושר התחרות של התעשייה הישראלית ויגדיל את היקף המועסקים בה. פלח התעשייה מכלל הפעילות הכלכלית במשק יורד בהתמדה בשנים האחרונות ומהווה כיום 15% מהפעילות הכלכלית, לעומת 20% במדינות המפותחות. אסור להשתית את הכלכלה הישראלית רק על פיננסים ונדל"ן ויש מקום להזרים חדשנות טכנולוגית לתעשייה המסורתית כדי להחיות אותה.
אם נבדוק את היתרונות היחסיים של המשק הישראלי, בהקשר זה, נגלה שלישראל יש יתרון ברור בהטעמת טכנולוגיה עילית בתעשייה המסורתית. מדובר בשוק קטן יחסית שבו רשת הקשרים היא צפופה, המעגלים הם קטנים (צבא-עסקים) וישראל נהנית ממפגש יעיל בין גורמי ייצור שונים (אקדמיה-תעשייה), שמאפשרים קישוריות, שילוביות ובעיקר סינרגיה משמעותית ומהירה במונחים כלכליים-עסקיים.
אם נעשה זאת נכון הרי נשתלב במגמה כגוברת והולכת ממילא של יצירת "מוצרים חכמים" ושילוב חפצים ברשת, מה שמכונה "האינטרנט של הדברים" (IOT). זו, ללא ספק, אחת ההתפתחויות הטכנולוגיות הגדולות ביותר שאנו חווים. על-פי התחזיות של סיסקו, למשל, מספר החפצים שמחוברים לאינטרנט יחצה את המספר הדמיוני של 50 מיליארד בשנת 2020 והתעשייה של האינטרנט של הדברים טומנת בחובה פוטנציאל עסקי של 14 טריליון דולר. לא פחות.
