הנה ידיעה קטנה מהכרוניקה השוטפת, שספק אם תפסה את עינו של מישהו בימים עמוסי חדשות אלה. 2,830 חוקרים ומדענים ישראלים השוהים כיום בחו"ל הביעו עניין להיקלט בעבודה בישראל. הנתון עלה ממפגש שקיים מרכז הקשר, שיזמה האקדמיה הישראלית למדעים, בו נפגשו מאות חוקרים ישראליים עם נציגי אוניברסיטאות ומכללות בארץ.
זו ידיעה בעל חשיבות רבה, בין היתר משום ששליש מהחוקרים הם מתחומי מדעי החים. חזרתם ארצה לפעילות אקדמית, מחקרית ויישומית עשויה לחולל תנופה חשובה בתחום מדעי החיים.
תחום זה, שכבר היום אחראי לייצוא של כשמונה מיליארד דולר, מגלם בתוכו את היתרון היחסי של ישראל בשווקים הבין-לאומיים וזאת בשני ענפים מרכזיים - פארמה ומיכשור רפואי.
באחרון באה לידי ביטוי במיוחד היכולת הישראלית לרב-תחומיות מאחר ומדובר בענף המחבר בין תת-תחומים רבים, כמו אלקטרוניקה, תקשורת-תוכנה, אלקטרו-אופטיקה, הנדסת אנוש, הדמיה, ניווט ועוד, בכולם יש לחוקרים ולמהנדסים ישראלים יכולות גבוהות. תוספת כוח אדם מיומן עשוייה לספק תמריץ להתפתחות התחום, שהוא בעל ערך מוסף כלכלי רב.
בישראל קיימת תשתית חזקה בתחום מדעי החיים. המדובר בשילוב של הון אנושי, תשתיות פיזיות, מערכת פיננסית משוכללת של הון סיכון, ציבורי ופרטי, ותשתית מחקרית באקדמיה. גם המנגנון היעיל של העברת טכנולוגיה, שנוצר באמצעות חברות היישום ואמון על החיבור בין אקדמיה לתעשייה, הוא חזק ומניב.
האקו-סיסטם שנוצר בישראל כתוצאה מהשילוב בין מערכת ביטחונית עם אוריינטציה טכנולוגית, שתוצריה זולגים לפיתוחים אזרחיים (עיין ערך גיוון אימג'ינג), תשתית מחקרית באקדמיה (עיין ערך מכון ויצמן למדע) ושל תעשייה מפותחת מעניקים לישראל יתרון יחסי בשווקים הבינ"ל.
אחת החוזקות של ישראל בתחום היא היכולת לתת מענה לאתגרים של מערכות הרפואה במערב. אלה מצויות תחת אילוצים תקציביים כבדים נוכח העלייה בהוצאה הלאומית לבריאות, האמרת מחירים והזדקנות האוכלוסייה. כל טיפול או מיכשור חדש נבחנים ביכולת לספק עלות-תועלת גבוהה יותר, לצמצם ימי אשפוז ולהסיט טיפולים מבית החולים לקהילה ולמטופל.
היבט נוסף הוא התפתחות הרפואה הממוקדת-אישית. כלומר, פיתוח תרופות ספציפיות למטופל בהתאם לפרופיל הגנטי המתבסס על זיהוי הפרופיל הגנטי האישי. גם כאן יש לישראל יכולת רבה, למשל בפיתוח ביו-מרקרים ואמצעים נוספים והיא פועלת בשוק מתרחב.
העובדה שחברות הפארמה הענקיות בעולם מחפשות כאן, בישראל, את החוקרים והידע מעניקה לישראל יתרון מובהק. האקדמיה הישראלית מעורכת מאוד בעולם בתחום מדעי החיים ומפתחת לא מעט מולקולות בנות-מכירה ובמקביל, יזמים ישראלים ממשיכים לפתח מוצרים רפואיים שעונים על הדרישות של השוק.
אך האתגרים בתחום זה הם רבים - ניהוליים, כספיים וארגוניים.רוב החברות מתחילות את דרכן כחברות הזנק (סטרט-אפ). הן נדרשות למימון לא רק בתחילת דרכן - שלב קריטי ביותר בפני עצמו - אלא בכל שרשרת החיים: להשלמת תהליכי מו"פ, לייצור אבות-טיפוס, להדגמה, לניסויים קליניים לקבלת אישורים רגולטוריים ובהמשך להתאמה דיפרנציאלית של מוצרים לשווקים שונים. מדובר בצרכי מימון גדולים בשוק שהפך להיות בררן יותר ומוגבל יותר באמצעיו.
שאלת גיוס האמצעים הופכת קריטית משנה לשנה עקב התמשכות תהליך המו"פ והדרישות הרגולטוריות הגוברות. גופים פיננסיים נמנעים להיכנס להשקעות בשלבי הפיתוח הראשוניים בגלל הסיכון הגלום בהם, הרגולציה המחמירה ומשך זמן הפיתוח. אמנם לרשות החברות עומדות שורה של אופציות, החל מתוכניות המדען הראשי, דרך שותפות אסטרטגית עם גופים גדולים וחברות פארמה רב-לאומיות ועד קרנות הון סיכון, אנג'לים, מועדוני אנג'לים, אבל אין בכך די.
יותר מזה. פעם יזם היה יכול למכור חלום. היום, בעקבות ההתפכחות שליוותה את התפוצצות בועת ההיי-טק, המשקיעים רוצים הוכחת מכירות. לכן, בנקי השקעות, משקיעים פרטיים והון הסיכון בכללותו נכנסים להשקעה רק בשלבים מתקדמים שבהם מתנהלים כבר ניסויים קליניים ורמת הסיכון יחסית נמוכה. אחד הפתרונות שיש לדחוף לצורך טיפול באתגר זה הוא הקמת קרן לשלבים המוקדמים של הון סיכון בתחום מדעי החיים. בנוסף, תעשיית מדעי החיים קשורה בטבורה למוסדות ההשכלה הגבוהה ועל כן לא יש להקים קרן שתממן מלגות לסטודנטים לתארים מתקדמים בתחום מדעי החיים ותייצר מידי שנה כמה עשרות מדענים.
לכל אלה לא יספיק ההון הפרטי. תחום מדעי החיים יכול להכפיל את עצמו בשנים הקרובות אם הממשלה תיזום תוכנית פעולה ארוכת טווח. המטרה צריכה להיות הקטנת הסיכונים וטיפול בכשלי שוק. זה כולל גם מתן הטבות מס לחברות הפארמה הגדולות הבאות לכאן לחפש את המולקולה הבאה.
בטווח הארוך יותר צריך לחשוב על שינוי פרדגימה. הגיע הזמן שבישראל תקומנה גם חברות גדולות, כולל בתחום של מיכשור רפואי. כולם הרי חולמים על אקזיט מהיר ונדרש אורך רוח, או אורך נשימה, המאפשרים גידול וצמיחה לאורך שנים, לרבות תהליכי מיזוג ורכישה.
אתגר ניהולי טמון בעובדה שקיימת בארץ שכבת ניהול דקה יחסית. אמנם זו תופעה עולמית אך כאן בישראל זה אקוטי יותר מאשר בעולם. לכן יש לשלב, במסגרת תוכנית לאומית לקידום מדעי החיים, מערכת תמריצים להחזרת מנהלים איכותיים לארץ. בנוסף לתמריצים יש להפעיל עוד חממות שיעניקו להם ולתעשייה עוגן התחלתי.
תמיכה ממשלתית מקיפה, שתשתתף בסיכוני היזמים ותעוגן בתוכנית לאומית ארוכת טווח, עשויה להכפיל את היקף תעשיית מדעי החיים והפיכתו למנוע צמיחה לאומי רב-חשיבות.
הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו" מקבוצת לוצאטו
