והל גילוי מרצון הסתיים עם תחילת שנת 2020. בשנת 2005 הוחלט ברשות המיסים, כחלק מהמאבק בהון השחור והעלמות המס, לפתוח בהליך שיאפשר לציבור להתוודות ולשלם את המס בגין הכנסות לא מדווחות, וזאת תוך קבלת חסינות מפני נקיטה בהליכים פלילים. כך, מי שיש ברשותו כסף ונכסים שלא שולם בגינם מס, יכול להגיע מיוזמתו לרשות המיסים ולהסדיר את התשלום, ללא עונש מהמדינה על כך שביצע עבירה.

למה בעצם שאנשים שהתחמקו עד עכשיו, ישלמו מס מיוזמתם? בסופו של יום, כולנו רוצים "לישון בשקט". אנשים שלא שילמו מס, ופתאום מבינים שאם ינהגו כשורה הם לא יצטרכו להתמודד עם עבירות המס שביצעו, חושבים פעמיים האם כדאי להם להמשיך להיות "עברייני מס". מעבר לכך, חשוב להבין שרשויות המס הופכות למשוכללות יותר. היום, בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, הגישה למידע ושיתופי הפעולה בין המדינות, קשה יותר מתמיד לאזרחים להעלים מס, כאשר לכך יש להוסיף את העובדה כי בתי המשפט מחמירים בענישה עם עברייני מס יותר מבעבר. בשורה התחתונה, עדיף לנישומים לא להסתמך על ההנחה כי "אותי רשויות המס לא יתפסו", ולהסדיר את הנושא בטרם הם רשויות המס יגיעו אליהם.

עבירות מס, בניגוד לעבירות אחרות, מטופלות על ידי הדין, במידה מסוימת, בצורה שונה. במסגרת נוהל הגילוי מרצון, יכול היה אדם אשר לא דיווח על כלל הכנסותיו ו/או על חלק מהן ו/או כזה שהמחזיק הון, נכסים, חשבונות בנק וכדומה בחו"ל מבלי לדווח למס הכנסה– לפעול בהתאם לנוסחה מוגדרת מראש. כל עוד הוא היה עושה כן בצורה מלאה ונכונה, רשות המס הייתה מנועה מהאפשרות לפתוח נגדו בהליכים פליליים. בפועל, השלמת ההליך מאפשרת לאותו אדם, הנחשב לעבריין מס, לנטרל את החשיפה הפלילית ולהכשיר את ההון השחור שהיה לו – בין אם מדובר בכסף שהאדם עשה במו ידיו, בין אם זכה בו במסגרת ירושה ובין אם מדובר בהכנסה שהייתה במקור "לבנה", רק שעם השנים, עקב העלמה ו/או אי דיווח, "הצליח" הישראלי להשחיר את הכסף.

אחת הסיבות המרכזיות שהובילה את רשות המסים להוציא את נוהל הגילוי מרצון, הייתה שינוי שיטת המס בישראל משיטת מס טריטוריאלית לשיטת מס פרסונאלית החל מתאריך 1.1.2003. עצם השינוי גרם לישראלים רבים, הרבה פעמים בתמימות, לבצע עבירות, המוגדרות כעבירות פליליות בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה. בהקשר זה יודגש, כי החל שנת 2003 תושב ישראל (כלומר – אדם שמרכז החיים שלו בישראל, כאשר לעניין זה אין משמעות לאזרחות שלו) צריך לשלם מס על מלוא הכנסיות ללא קשר למקום הפקת ההכנסה, אם בישראל ואם בכל מקום אחר בעולם, ובהתאם לדווח על מלוא ההכנסות דנן במסגרת הדוחות השנתיים שמגיש הוא למס הכנסה. כך יצא שישראלים רבים שהתרגלו לא לדווח על הכנסות או נכסים בבעלותם מחוץ לישראל, נדרשו לפתע לדווח ואף לשלם מס בישראל בגין הכנסות דנן. משלא עשו כן, הם למעשה השחירו את ההון ו/או את הפעילות גם אם ההון במקורו היה הון לבן למהדרין. בנוסף לכל הצרות, זה גם חשף אותם לכך, כי רשויות המס ינקטו כנגדם בהליכים פליליים.

כך יצא שהחל משנת 2005 (שנה בה הוחלט על נוהל גילוי מרצון) היה בנמצא נוהל מסודר שאפשר לכל בעלי חשבונות בנק ונכסים מעבר לים, כמו גם לבעלי הכנסות לא מדווחות בישראל, לפעול באופן דו-שלבי, אשר עמידה בו למעשה הביאה לידי הכשרה של ההון הלא מדווח ונטרול חשיפה פלילית.

מי שרצה להתנהל בדרך זו היה חייב לעמוד בשני תנאים מצטברים; האחד - לפנות לרשות המס מיוזמתו, לחשוף את מלא המחדלים שלו עוד בטרם הגיעו אליו (משמע – מרצונו) ואף לציין מה לדעתו גובה מס שנגרע מקופת המדינה, ובהתאם - לבקש לשלמו. בשלב זה, בדרך כלל הרשות בודקת האם הפונה (התושב הישראלי) אכן פנה מרצונו הטוב והחופשי בטרם החלו רשויות המס בבדיקה יזומה, גלויה או סמויה, של אותו נישום, ורק לאחר מכן ובכפוף לכך שנמצא כי אכן טרם נפתחה נגד אותו ישראלי חקירה או הליך, ניתן לעבור לשלב השני.

במסגרת השלב השני, רשות המיסים מפנה את הנישום לפקיד השומה הרלוונטי שבאזור מגוריו – ושם, במסגרת דיוני שומה, רצוי בעזרת מומחה מס, ניתן להציג את העובדות בשקיפות, להעלות טענות, להציג את הפרשנות המשפטית למצב ועוד. בהתאם, פועלים הצדדים לטובת גיבושו של הסכם שומה, משמע – המטרה היא להגיע להסכם בין האזרח לבין רשות המס באשר לגובה המס לתשלום בגין המחדלים.

עמידה בשני התנאים הללו נטרלה את שיקול דעתו של פקיד השומה לעניין פתיחה או אי-פתיחה בחקירה פלילית כנגד הנישום ובפועל הביאה לידי נטרול חשיפה פלילית וסיום הפרשה מבלי שהאזרח ייחקר, מבלי שיפתח נגדו תיק פלילי וכדומה, ובסופו של יום – לידי הכשרה של ההון, מה שאפשר לישראלים שהחזיקו הון בחו"ל – להביאו לישראל, לאחר תשלום המס, כשהוא נקי וחוקי.

יובהר, כי לאורך כל הדרך הודגש, שהליך הגילוי מרצון לא יכול להתבצע אלא אם ההכנסות העומדות בבסיס הבקשה לגילוי מרצון הנן חוקיות, משמע – לא ניתן היה להשלים הליך שכזה בנסיבות בהן הכסף אותו מבקשים להכשיר מקורו בעבירות סמים, זנות, סחר בנשק וכדומה. על המבקש היה להראות כי ההכנסות מקורן בפעילות חוקית אשר מסיבה כזו או אחרת לא דווחו כראוי.

אז מה יקרה עכשיו, בשעה שנוהל הגילוי מרצון הופסק? אנו סבורים כי נכון וממלכתי יהיה מצד רשות המיסים לחזור לאופן הפעולה שהיה, במידה לא מבוטלת, נהוג לפני כניסת נוהל הגילוי מרצון לתוקף, בשנת 2005 ולגלות חמלה והבנה כלפי אלה המבקשים לחשוף מיוזמתם את מחדלם ולשלם לקופת המדינה את שנגרע. רוח החוק נותנת משקל רב לחרטה אליה מצטרף מעשה הגילוי. יובהר, כי עוד לפני קיומו של נוהל הגילוי מרצון, רשויות המס באו לעיתים רבות לקראת האזרחים ולא פתחו בהליכים פליליים כלפי אנשים שבאופן אקטיבי חשפו את עבירות המס שביצעו, הביעו חרטה ונכונות לשלם את חובות העבר ושלמו אותם בפועל. אנו חושבים כי על רשות המיסים להמשיך במדיניות זו, ומאמינים כי התנהלות נכונה של עברייני מס אל מול הרשות המבקשים להודות בטעותם ולהסיר מחדלם אמורה להסתיים באופן המתיישב עם האינטרס של שני הצדדים.

 

מאת: עו"ד אלי דורון, מומחה למיסוי ושותף במשרדעו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'