בשנים האחרונות חל תהליך חזרה בתשובה המוני של רבות מהרשויות המקומיות בישראל, שאילו לא כן, אין הסבר אחר לטענה השכיחה על פיה כל נפילה של עץ ופגיעה ברכב – מקורה בכוח עליון. ההתחמקות מנטילת אחריות לא נגמרת בזה. למעשה, כמעט כל בקשה מצד תושב לקבלת פיצוי מהרשות בגין פציעה או נזק שנגרם בשטחה וברשלנותה, נענה תחילה בשלילה. אומנם, במקרים רבים, למבוטח יש ביטוח ולכאורה הנזק מבחינתו מסתיים בתשלום השתתפות עצמית אולם הסיפור הגדול אינו רק ההיבט הכלכלי אלא עצם הניסיון להתחמק מאחריות.

כך למשל, במקרה שארע בחודש ינואר 2018, בו שני רכבים רוסקו באמצעות עץ שקרס עליהם. באופן כמעט אוטמאטי, טענה הרשות כי הפגיעה ארעה בשל כוח עליון, כמובן. אלא שמדובר על חילול השם. במהלך חקירת הנתבעת התגלה כי זו לא טרחה לבדוק, גם לא בדיעבד, את סיבת קריסת העץ (למשל בבדיקה אגרונומית/מעבדתית) ואת מצב העץ. כב' רשם הבכיר , אבי כהן, מתח ביקורת על התממותה וכתב כי התנהלות זו אינה סבירה ומצופה ממנה כרשות מקומית שתבדוק את סיבת קריסתו ולא תפטור את עצמה בהנחת עבודה כללית כזו. ככלל, אף אם אכן מדובר על כוח עליון ועל תופעת טבע חריגה, עדיין, הרשות אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה הזו ולפטור את עצמה מאחריות. עץ אינו אמור ליפול סתם כך, גם לא בשל סערה חזקה, אלא אם לא גזמו ותחזקו אותו כראוי.

וזו כאמור דוגמה אחת מיני מאות מקרים שמתרחשים מידי שנה, אבל היות ולמזלנו רובם ככולם מסתיימים ללא פציעות קשות, אנחנו לא שומעים עליהם. יכולה להיות זו אישה שנקעה את הרגל בשל בור במדרכה או ברכב שעלה על בור ומתליו נשברו – לאיש לא ממש אכפת. גם אופנוענים שמחליקים בשל תשתיות לא מטופלות, מגיעים בהמוניהם לבתי החולים. על היקף התופעה ניתן ללמוד באופן חלקי מדוחות מבקרי העיריות ומבחינת כמות תביעות צד ג' (פגיעה בגוף או ברכוש של תושבים) איתן הן התמודדו. כך, למשל, עיריית תל אביב התמודדה בשנת החיתום 2015-2016 עם 771 תביעות. בחולון ב-2016 נפתחו 161 תיקים בשל נזקי גוף שנגרמו לכאורה. לפי דוח המבקר של עיריית באר שבע, ב-2016 הוגשו נגד העירייה 236 תביעות צד ג' ורכוש.

כולם אשמים חוץ ממנה, כמובן

הבעיה היא כי הרשויות מסרבות לקחת אחריות ולבטח אינן פועלות מיוזמתן להעניש את האחראים. מעטים אם בכלל המקרים בהם פוטרו ממוני בטיחות או גורמים בכירים באגף הפיקוח בשל מחדלים כאלו. במקום שהמערכת תוקיע התנהלות כזו, היא פועלת לגונן על עובדיה, אף אם רשלנותם הובילה לפגיעה חמורה. הבעיה באה לידי ביטוי גם בהעברת האחריות מצד הרשות לגורמים אחרים. אף אם ברור כי היא האחראית, הרשלנות תיוחס כמעט תמיד לגורם שלישי. יהיה זה הקבלן, המפקח או יועץ הבטיחות החיצוני. כולם אשמים, חוץ ממנה כמובן. ומילא כי היה מדובר רק בחברות ביטוח שנדרשות להתמודד עם ההתנהלות הקלוקלת הזו, אך כך הרשויות מגיבות גם כאשר פונה אליהן תושב שרכבו ניזוק.

תחזוקת הדרכים הציבוריות מתבצעת בכמה שיטות שתכליתן לשפר את בטיחות המשתמשים בדרכים שבתחומי הרשות המקומית ולשמור על רמת השירות שמספקת הרשות לתושביה. השיטות העיקריות הן: תחזוקה תקופתית מונעת המתבצעת אחת לכמה שנים למניעת התדרדרות של מצב הדרכים (תחזוקה מונעת), תחזוקה שוטפת של הדרכים המתבצעת במהלך השנה כדי לשמור על הקיים (תחזוקה שוטפת), וטיפול מיידי במפגעים שאירעו בדרכים (תחזוקת שבר). שאלת האחריות ושיעור הרשלנות של הרשות תלויה במספר גורמים, ובכלל זה באופן היווצרות הבור או המפגע. ככל שמדובר על בור שנפער בכביש בשל תחזוקה מונעת או שוטפת שלא בוצעה כהלכה, לא מן הנמנע כי בית המשפט יקבע כי מדובר על התרשלות מצידה של הרשות. ישנם מקרים מובהקים יותר כגון בור שנפער מדי חורף – מקרה אשר מבסס עוד יותר את טענת ההתרשלות של הרשות.

טענה נוספת שאוהבת הרשויות להתגונן מאחוריה היא שהמפגע אינו קיצוני ועובדה היא שרכבים או הולכי רגל אחרים לא ניזוקו. אלא שבתי המשפט הבהירו לא אחת כי הדבר משול לזאב בעור של כבש ודווקא מפגע קיצוני עשוי היה להזהיר את התובעת ואת עוברי הדרך מפניו, ואילו מפגע לכאורה קטן שאינו בולט למרחק, עלול בהחלט לשם מכשול בפני הנהגים והולכי הרגל שאינם צופים את קיומו.

איך פועלים ביעילות בשביל לקבל פיצוי מירבי בגין נזק שנגרם ברשלנות הרשות?

קיים משקל ראייתי רב לתשובה אותנטית ומיידית שנמסרת על-ידי הרשות. לפיכך, חשוב להקליט את השיחה הראשונה שנערכת לאחר קרות הנזק עם מוקדן העירייה או הרשות המקומית. לרוב המוקדן יספק תמונת מצב עדכנית ומהימנה לגבי המפגע, אשר תשמש את הניזוק. אם במועד התרחשות הנזק היה במקום עד ראייה שגר או עובד בסמיכות למפגע ויכול להעיד על משך הזמן בו המפגע עמד ללא טיפול – חשוב לקחת את פרטיו. כמו כן, לצורך הוכחת הנזק, גם אם הוחלט לא לתקן את הרכב – יש לקבל הצעת מחיר מהמוסך, וכמובן לפנות לשמאי רכוש.

ובכל הנוגע להשתמטות מאחריות והעברתה ע"י הרשות לקבלן- היחסים בין השניים הם יחסים חוזיים שלא מעניינו של הניזוק. במקרה כזה יש לתבוע הן את הרשות והן את הקבלן – שניהם יחד וכל אחד לחוד. בית המשפט יקבע את אופן חלוקת האחריות בין שני הגורמים, אולם מבחינת התובע אין זה משנה שכן הוא יקבל את מלוא הפיצוי שייפסק.

 

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין ויו"ר משותף של ועדת בתי המשפט של לשכת עורכי הדין