יחד עם זאת, הפיכתו של הגישור לאלטרנטיבה של ממש לניהול הליכים ופתרון סכסוכים ניתן לייחס להליך המהו"ת, אשר החל לפעול בשנת 2008 בבתי משפט השלום בירושלים, תל אביב וראשון לציון ובשנת 2010 בבתי משפט שלום בכפר סבא, פתח תקוה, הרצליה ונתניה. זאת, בעקבות תיקון שהוכנס לתקנות סדרי הדין בחודש נובמבר 2007 וביחס לתביעות אזרחיות שסכומן עולה על 75,000 ₪.  

במסגרת הליך המהו"ת (ראשי תיבות של "מידע, היכרות, ותיאום") מוזמנים הצדדים לישיבה בפני מגשר מוסמך וזאת קודם לדיון בבית המשפט. המגשר מציג לצדדים את האפשרות של פתרון ההליך בדרך של גישור, מפרט את מאפייניו ויתרונותיו של ההליך ועונה בקצרה על שאלות הצדדים. בסיומה של הישיבה, מודיעים הצדדים האם ברצונם לקיים הליך גישור, וככל שישנה הסכמה של כלל הצדדים, מתקיים הליך הגישור בפני המגשר. במקרה שבו אין הסכמה להליך, חוזר התיק לבית המשפט. חשוב לציין, כי הליך המהו"ת אינו כרוך בתשלום, להבדיל מהליך הגישור עצמו.

בהתאם לתקנות, קיימת נוכחות חובה של הצדדים בהליך המהו"ת והדבר מצביע על החשיבות שייחס המחוקק לכך שהצדדים יפגשו "פנים מול פנים" לשם להידברות ישירה, באמצעות מגשר, ולא באמצעות עו"ד. יחד עם זאת, בניגוד למקרים אחרים, כגון גישור החובה בבתי המשפט לענייני משפחה, או חקיקה בדבר גישור חובה הרווחת בחו"ל. במקרה של המהו"ת הצדדים מגיעים למגשר לאחר הגשת כתבי הטענות, אשר פעמים רבות מנוסחים באופן לוחמני, המנציח את המחלוקת, כך שפעמים רבות הצדדים נותרים מבוצרים בעמדתם.

לצד הליך המהו"ת, החליט המחוקק להחיל הליך נפרד ליישוב סכסוכים בעניינים משפחתיים וזאת לנוכח ההשלכות כבדות המשקל שיש לסכסוכים כאמור. במסגרת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, המכונה 'חוק גישור חובה', נקבע, כי צד המבקש להגיש תביעה בעניין של סכסוך משפחתי חייב להגיש בקשה ליישוב הסכסוך קודם לכן. החוק מחייב את הצדדים לסכסוך להשתתף בעד ארבע פגישות מהו"ת וזאת במטרה לנסות ליישבו בהסכמה. יש לציין כי גישור חובה קיים במדינות שונות כגון בארה"ב, בקנדה, בגרמניה ובארגנטינה.

לגישור חובה יש לא מעט יתרונות, הן במישור החינוכי והן במישור הפרקטי, אך מנגד, הליך כאמור עומד בסתירה למהות הגישור, שאחד מאבני היסוד שלו הוא היותו הליך וולנטרי, בבחינת "דבר והיפוכו". כמו כן, הליך הגישור מחייב מהצדדים הנוטלים בו חלק לעבור תהליך המחייב עיבוד נתונים והגעה לתובנות שונות. ברגע שגורם מצוי בהליך הגישור שלא מרצונו החופשי, עלולה להיווצר אצלו התנגדות מובנית, באופן המקשה עליו לסיים את הליך הגישור בהצלחה ובכך לגרום לבזבוז זמן ומשאבים יקרים.

לצד האמור, ניתן להצביע בבירור על מגמה ברורה הקיימת בעולם בכלל ובעולם העסקים בפרט ביחס ליישוב סכסוכים בדרך אלטרנטיבית. הפיכה זו נובעת, בין היתר, מהאכזבה שרבים חווים ממערכת המשפט, הן בכל הנוגע להימשכות ההליכים והן בכל הנוגע לעלותם, כמו גם בשינויים תרבותיים של הנחלת הליך הגישור ועידוד ההידברות באוכלוסיה. בתוך מגמה זו, ניתן להצביע על התופעה ההולכת ורווחת, של צדדים המבקשים לאמץ הליך מקדמי של גישור טרם פניה לבתי המשפט או לבוררות.

אמנם, תופעה זו שכיחה יותר במגזר העסקי, המבין את היתרון הגלום בפתרון מוסכם, תוך חסכון במשאבים ועלויות והנצחת הקשר בין הצדדים חלף ניתוקו, אך ניתן לראות ניצנים של מגמה זו אף במגזרים אחרים. תופעה זו מושפעת, ככל הנראה, אף מכך שהצדדים "רואים את הנולד" ומבינים, כי הם ממילא צפויים להידרש להידברות במסגרת אלטרנטיבית, אשר נקבעה על ידי המחוקק, כגון במקרים של הפניית תביעות למהו"ת.

אין חולק, כי יש לברך על תופעה זו ולעודדה, בעיקר בהתחשב בעובדה שמערכת בתי המשפט בישראל הינה בין העמוסות ביותר בעולם. מעיון בנתונים המתפרסמים מדי שנה באתר הרשות השופטת, עולה כי מספר התיקים הנפתחים בבתי המשפט מצוי בגידול מתמיד. תופעה זו עומדת בסתירה למגמה הרווחת בעולם, שם ניתן להצביע דווקא על מגמה הפוכה, במסגרתה ההתדיינות בפני בתי המשפט הופכת להיות ברירת מחדל אחרונה.

המסקנה המתבקשת היא, כי חרף המאמץ המושקע מזה מספר לא מבוטל של שנים, עוד רחוקה הדרך מלהכריז על הפיכה של ממש בדרך פתרון הסכסוכים בעולם המשפט בישראל וזאת שכן נראה, כי הציבור הישראלי עדיין רואה בבתי המשפט אלטרנטיבה ראשונה לפתרון סכסוכים.

מקבלי ההחלטות השכילו להבין את האמור ועל כן נראה שאנו צפויים למהפכה של ממש באופן ההתדיינות, כאשר בשנים האחרונות מקודמת הצעת חוק שמטרתה להביא לשינוי מהותי באופן ניהול הליכי משפט כך שהצדדים יהיו חייבים לא רק בניהול הליך של גישור חובה (בטרם וכתנאי להגשת כתבי טענות) אלא אף במיצוי ההידברות ביניהם, טרם פתיחה בתביעה בבית המשפט. הליך המהו"ת וחוק גישור חובה הם הצעדים הראשונים בדרך לשם.