בית המשפט העליון העניק גושפנקא נוספת לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, (כב' השופטת שושנה שטמר) שלפיו לעניין ייצור מקומי, לא ניתן "לגייר" חומר גלם זר, כדי ליהנות מהעדפת תוצרת הארץ במכרזים.

פסק דין זה חייב לשמש כל תעשיין ויבואן ישראלי שניגש למכרזים ממשלתיים ושל החברות הממשלתיות, על מנת להימנע מהפסד במכרז לחברה אחרת שלמעשה לא עמדה בכללים.

בשנת 2010 פרסמה חברת חשמל מכרז פומבי בינלאומי לאספקת כבלי כוח בהיקף של כ-6.2 מיליון שקלים לשנה. כשנפתחו ההצעות, התברר כי חברת יאיר דוחובני כבלים הציעה את ההצעה הנמוכה ביותר והצעתה של חברת סינרג'י כבלים הייתה גבוהה בכ-7%. למרות שהצעת סינרג'י הייתה יקרה יותר, אפשרה לה חברת החשמל להשוות את ההצעה של דוחובני ולזכות במכרז מכוח תקנות העדפת תוצרת הארץ. דוחובני פנו באמצעותנו בדרישה לבית המשפט לבטל את זכייתה של סינרג'י ולקבוע שדוחובני היא הזוכה.

המחלוקת המשפטית נסובה סביב הפירוש לתקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), שמאפשרת העדפה במכרז להצעה שהמרכיב הישראלי בה הוא לפחות 35%, ואפילו אם מחירה גבוה ב – 15 אחוז, מההצעה אחרת.

סינרג'י וחברת החשמל אחריה בחרו לאמץ כלל מהפסיקה האמריקאית (הנוגע ככלל לדיני המכס), ולפיו כאשר ישנו חומר גלם מיובא מחו"ל, שנעשה בו בארצות הברית שינוי מהותי כפול (שני שינויים מהותיים), ובין היתר כאשר יש למוצר הביניים ביקוש מקומי בפני עצמו, המוצר ייחשב כמי שיוצר כולו בארצות הברית, ויהיה זכאי להעדפה. למשל, כבל שהנחושת שלו יובאה ממקסיקו, יחשב אמריקאי לצורך דיני המכס ואזור הסחר החופשי, מכיון שעבר בארצות הברית שינוי מהותי כפול. באותו יחס כבל שחומר הגלם שלו יובא מרוסיה ועבר בישראל שינוי מהותי כפול, יחשב כישראלי למרות שרובו חומר גלם זר, מכיון שהנחושת עברה שינוי מהותי כפול בישראל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בראשות השופטת שושנה שטמר, קיבל את טענות משרדינו על כך ששיש לנטרל את מרכיב חומר הגלם הזר בחישוב ערך המרכיב המיוצר בישראל, גם אם נעשו אי אלו שינויים וזאת לצורך דיני מכרזים.

תקנות העדפת תוצרת הארץ במכרזים, מיועדות ליצור איזון בין הרצון לתחרות במשק מחד גיסא, והצורך להגן על הייצור בישראל ולחזק אותו מאידך גיסא. בנוסף על כך, קיבל גם את טענותינו בדבר העדר הסמכות של ועדת מכרזים כזו או אחרת לבוא במקום המחוקק ולקבוע כללים מיוחדים להעדפה במכרזים, כך שיופר אותו איזון שהמחוקק ביקש להשיג. בית המשפט גם קיבל את הטענה, כי הכללים הרלוונטים לדיני המכס (שבהם חל עקרון ההדדיות), אינם רלוונטים לדיני המכרזים באשר האינטרסים והלוגיקה בשני התחומים שונה. במכרזים העקרון המוביל הוא עקרון השוויון והפרשנות של סינרג'י וחברת החשמל פוגעת בו.

בפרקטיקה גם יצרנים ישראליים שבאמת יש להם 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעותיהם (ולא רק יבואנים המתחרים ביצרנים), יכולים להפגע וזאת כאשר יצרנים אחרים, אין להם 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה, ועדיין זוכים בהטבה.

מסתבר שגופים שונים נמנעים מלאכוף את בדיקת ה – 35 אחוז ומדובר בנושא שבו ניתן להילחם, כדי לוודא שאכן מי שבאמת זכאי להעדפה, יקבל את ההעדפה ויזכה במכרז. ישנם מפעלים שמנסים לטעון שהינם יצרניים, אך בפועל, במפעל שלהם נעשית בקושי פעולה ייצורית כלשהי. (כלומר אין להם 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה ורוב ההצעה שלהם מהווה חומר גלם זר – במפעל נעשית פעולה מינורית. למשל: הוספת שם או צבע על חלק מסויים בלבד) ועדיין מבקשים שלא כדין, לזכות בהטבה.

בנושא אחר אך שהעקרון בו דומה: ישנם מפעלים שפותחים איזה משרד שאפילו לא מאויש באזור עדיפות לאומית ומבקשים דרכו לקבל, העדפת איזור עדיפות לאומית במכרזים, למרות שאין הגיון לתת להם זכאות במקרה כזה. כל אלה הנם כר נרחב לבדיקה במקרים המתאימים.

כאמור, לאחרונה מחק בית המשפט העליון את הערעור על פסק דין זה, ואישר את פסיקת המחוזי שקבע שחברת יאיר דוחובני כבלים היא הזוכה באותו המכרז.

לטעמי, מדובר בפסיקה חשובה מאוד דווקא לתעשייה הישראלית, כיוון שיישום נכון שלה על ידי היצרנים המקומיים, שבאמת מייצרים משהו ממשי (35 אחוז לפחות), יביא אותם לזכות במספר רב יותר של מכרזים של המדינה והחברות הממשלתיות (המהווים כמובן לקוחות משמעותיים בפעילות בתחומים רבים), וכתוצאה מכך, לצמיחה ולשגשוג.

פסיקה זו, גם תגרום ליצירתיות של המפעלים כדי שיהיה להם 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה. הדבר ידרבן גם מפעלים (שכיום רוב המוצר שלהם מהווה חומר גלם זר), להשקיע במחקר ופיתוח (כל זה כדי לייצר טכנולוגיות ישראליות יחודיות – שעלותן תגרום ל – 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה), להגדלת כח אדם ישראלי מיומן (שעלותו גבוהה) וכן ליכולת תחרות טובה יותר גם עם העולם הגדול, במוצרים שיש להם ערך מוסף גבוה.

הכותב הוא שותף מייסד במשרד פרופ' ביין ושות'.