המשמורת שאמורה להפסק על פי "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" הוחלפה, בחלוקת זמני שהות שוויונית, והמזונות שאמורים להפסק על פי ההלכה ולהיות אבסולוטיים על האב עד גיל 15, לפחות בצרכים החיוניים של הקטינים, אף הם כבר מזמן מוטלים בשוויוניות כמעט מלאה על הצדדים המפרנסים, ללא קשר להלכה או למגדר.

למעשה, כבר בשנת 2005 מונתה ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' דן שניט, ליתן המלצות בנושא "הילד ומשפחתו" הועדה מונתה כדי לבדוק איך מיישמים את האמנה לזכויות הילד שישראל חתומה עליה, אך דבר גדול הרבה יותר התרחש בעקבות מסקנות הועדה שפורסמו רק שבע שנים לאחר מכן בשנת 2012, פרסום המלצות הועדה שינה הלכה למעשה את עולם דיני המשפחה כפי שהכרנו אותו. המלצות הועדה שינו את הטרמינולוגיה, השפה עצמה הפכה משמעותית, לא עוד "משמורת" כי אם "אחריות הורית משותפת", זכותו של ילד לקשר משמעותי עם שני ההורים וכיו"ב.

המלצות הועדה היו אמורות להתקבל כחקיקה ולמעשה לבטל הלכה למעשה את הסעיף בחוק הכשרות והאפוטרופסות הקובע כי קיימת חזקת הגיל הרך, או במילים פשוטות: ילד עד גיל 6 הולך עם אמא.

בכדי שלא תקבע משמורת לאם צריך נסיבות מיוחדות מאד, ולמעשה רשימה די קצרה שכוללת סעיף מרכזי שרק אם האם אינה מסוגלת לטפל בו (מאושפזת, מזניחה וכו') יעבירו את המשמורת לאב. משמורת משותפת הייתה נחשבת "מגונה" ואם יש עניין לאשר הסכם בבית המשפט הסכם הכולל בחובו את המונח "משמורת משותפת", צריך להביא אישור מפסיכולוג או עובדת סוציאלית.

ועדת שניט טילטלה את אמות הסיפים. ארגוני הגברים לחמו על "הכנסת" הטרמינולוגיה החדשה לשיח המשפטי של בית המשפט לענייני משפחה. הם שלחו מכתבים לעובדים הסוציאלים ולשופטי בית המשפט לענייני משפחה וגיבו את עצמם במחקרים הקובעים כי משמורת משותפת היא הדבר הנכון. אענתם המרכזית: ילד זקוק לאביו בכל גיל ממש כמו לאימו. הדעה המנוגדת גורסת להבדל בין נשים לגברים בהיבט ה"אימהי" וכי יש משמעות לגדילה אצל הורה משמורן , אם, עבור ילדים בגיל הרך. כמו כן, תמיד קיים גם החשש מפני "סחיטת" נשים. כלומר אוותר לך על המשמורת ותרי לי על ממון.

מתוך הקונפליקט הזה ותחת המטריה של ועדת שניט, ביהמ"ש לעניני משפחה החליט! הוא החליט כי חזקת הגיל הרך לא קיימת עוד. ולמעשה מסקנות הועדה חילחלו אט אט אל תוך הפסיקה. מורגש גידול משמעותי בפסיקת משמורת משותפת והרבה לפי גיל 6.

ההחלטה של הכנסת להעביר בקריאה ראשונה את ביטול חזקת הגיל הרך, הצעת חבר הכנסת, ממפלגת הליכוד יואב קיש למעשה מאחרת את זמנה. ביהמ"ש העליון פסק בשנה שעברה שחזקת הגיל הרך שרירה וקיימת וכדי לבטלה יש צורך בביטול חקיקה קיימת וכל עוד זו לא בוטלה אין לפסוק כנגד החזקה. בתי המשפט לענייני משפחה מצאו דרכים לפסוק לפי האידאולוגיה החדשה של דוח ועדת שניט. ועדה זו לא עומדת לבדה. כשנה לאחר מינוי ועדת שניט מונתה ועדת שיפמן אשר תפקידה היה לבדוק את נושא המזונות וגיבשה אצת הצעת החוק "חוק זכויות הילד לתמיכה כלכלית".

גם מסקנות ועדת שיפמן הופכות את הפסיקה הידועה לנו, כך ממש, ובוחנות באופן שוויוני את הכנסות ההורים והכל ביחס לחלוקת זמני השהות עם הילדים ממש בטרמינולוגיה הזו על פי דוח שניט. גם כאן זוחל לו לאיטו המחוקק ומזדחל אחרי ביהמ"ש לענייני משפחה שכבר בפועל פוסק מזונות בצל מסקנות הועדה. יועיל המחוקק להתעורר מריבצו ולהסתכל בעיניים לדיני המשפחה החדשים. הם כבר כאן.

הכותבת הינה בעלים של חברת עורכי הדין איימי בכור-בוני ושות’.