מנגד, עו"ד אופיר פינס, גם הוא שר לשעבר ממפלגת העבודה, הסביר כי למרות ההסכם, הוא סבור כי אין למנות את לבני, ולתת ביד מי שעשוי להתמודד כנגד מפלגת העבודה "את המפתחות" והיתרונות הגלומים במילוי התפקיד, במיוחד כאשר הבחירות הולכות ומתקרבות. זהו הסכם מלפני למעלה משלוש שנים, ציין, ואי אפשר לעמוד על ההסכם ולהתעלם מהנזק שייגרם למפלגת העבודה.
מדוע בכלל מתעורר ויכוח כזה, שהרי כלל ידוע הוא ש- "הסכמים יש לכבד"; מדוע מה שנראה לנו טריוויאלי בכל תחום חיים אחר, מהדברים האיזוטריים ביותר ועד לעסקאות ענק, הופך לשאלה של השקפה ומחוייבות מוסרית בתחום אולי המשמעותי ובעל ההשפעה הרחבה והמשמעותית ביותר על חיינו? מדוע כאשר אתה ואני חותמים על הסכם, ברור שניאלץ לכבדו, ואם נפר אותו נהייה צפויים לסנקציות קשות.
בפוליטיקה - נדמה כי מדובר בהמלצה. הדוגמא שהבאתי בפתח הדברים היא רק אחת מני רבות – הסכמים פוליטיים הם עניין נפוץ. במישור הארצי, כמו גם המוניציפלי. הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות יביאו שלל הסכמים – בתוך המפלגות והרשימות, בין הסיעות, בין מועמדים פוטנציאלים, ועוד. ראובן חובר לשמעון, ובתמורה שמעון מבטיח לו מקום ברשימתו ואף מתחייב כי אם ייבחר, ימנה אותו לסגנו, וראובן, ורק ראובן, יהיה אחראי על תיק החינוך במועצה. ולא בכדי, ראובן איש חינוך ותיק והעניין בנפשו; אפרים ומנשה מסכימים כי יתמודדו יחדיו, אפרים יהיה הראשון ברשימה ומנשה השני, אך באמצע הקדנציה יתפטר ומנשה ימונה במקומו, כך ששניהם יחלקו ביניהם את התפקיד ברוטציה. אלו שתי דוגמאות לאינספור הסכמים, הכוללים לא רק חלוקה של מקומות ברשימה, הבטחה לתפקיד פוליטי כלשהו או התחייבות לרוטציה, אלא לעיתים גם התחייבויות למדיניות ציבורית כלשהי, לביצוע מהלכים כנבחר ציבור בתחום מסויים וכיוצא באלה.
כל הסכם פוליטי, במיוחד כאשר מדובר בכזה הקשור לבחירות, מחייב זהירות והכרת הכללים והוראות החוק. כך למשל יש לדעת כי קיימת חובת פרסום של הסכם פוליטי וכי ישנה אבחנה בין התחייבויות לגיטימיות לחלוקת תפקידים ברשות ציבורית, לבין הסכמים פסולים שעיקרם הבטחת שכר או טובת הנאה אישית גרידא לפלוני, אשר יכולים אף לעלות כדי עבירה פלילית.
ואולם, גם כאשר מדובר בהסכם שנחשב ל-"כשר" לא תמיד ברור באילו כלים ניתן לאכפו, אם בכלל. כאשר אחד המתמודדים מפר את ההסכם, יכול הצד השני לפעול במישור הציבורי, הפוליטי והתקשורתי בכדי להפעיל לחץ על הצד שכנגד ולהביאו לכדי מימוש ההסכם, אולם פעמים רבות מביאים הצדדים את המחלוקת בפני בתי המשפט, ומבקשים מהם לאכוף את ההסכם. במקרים אחרים פונה צד שלישי לבית המשפט ומבקש ממנו להתערב - לבטל את ההסכם או חלקים ממנו, בטענה שהוא בלתי חוקי, מנוגד לתקנת הציבור וכיוצ"ב. אלא שבין מלומדי המשפט נטושה מחלוקת בשאלה האם הסכמים אלו הם "שפיטים" – כלומר האם בכלל בית המשפט יכול להתערב בסכסוכים הנוגעים להסכמים כאלו, ולתת סעד - לאכוף הסכם או לתת פיצוי בגין הפרתו; ואם כן, באיזו מידה?
מן הצד האחד יש הטוענים כי הסכמים פוליטיים אינם נחשבים חוזים של ממש ולפיכך סכסוכים הנוגעים להסכמים פוליטיים אינם ראויים להיות נידונים על ידי בתי המשפט. מן הצד השני יש הטוענים כי הסכמים פוליטיים הינו חוזים לכל דבר ועניין, הכפופים לביקורת משפטית ולפסיקת סעדים מתחום דיני החוזים, בשינויים המתחייבים מאופיים המיוחד.
בין שתי גישות אלו, נעה פסיקתם של בתי המשפט בישראל, כאשר נקודת המוצא היא כי ההסכם הפוליטי נתון לביקורת שיפוטית אולם זו מוגבלת - והיקף הביקורת והסעדים שיכול בית המשפט להושיט – הוא השנוי במחלוקת.
כך למשל נמצא בחלק מפסיקותיו של בית המשפט העליון את העמדה לפיה הסכמים פוליטיים נשלטים על-ידי כללי המשפט הציבורי בלבד. בפסיקות אחרות נמצא כי הסכמים פוליטיים הם "מקרה ייחודי" שיש לדון בהם על-פי דיני החוזים הכלליים, תוך החלת נורמות מתחום המשפט הציבורי.
כך למשל דחו בתי המשפט תביעות בהן התבקש סעד הצהרתי כי נבחר ציבור (ח"כ או חבר מועצת רשות מקומית) מפר את התחייבותו האישית לסיים את כהונתו ולפנות את מקומו במסגרת הסכם רוטציה. היות ואירועים אלו קרו לא אחת, בתי המשפט חזרו והבהירו כי על אף שאין מחלוקת על עצם הפרת ההסכם, ועל אף שאט הנפש שהוא חש ביחס להתנהלות שאינה הגונה וסותרת הצהרות קודמות וברורות של נבחר הציבור – רק הח"כ או חבר המועצה יכול לקבל את ההחלטה על סיום כהונתו, שכן זו הוראת החוק. בית המשפט אף סירב ליתן "סעד הצהרתי" – שבו ביקשו התובעים לעשות שימוש ציבורי בכדי להפעיל לחץ על הנבחר הציבור המפר את התחייבותו, והסתפקו בהתייחסות הביקורתית בתוך פסק הדין, מבלי להכניסה למסגרת הפורמאלית של סעד הצהרתי.
בפסק דין מלפני כשנה, דחה בית משפט השלום באשקלון תביעה כספית שהוגשה כהמשך לתביעה כזו – חבר מועצה בבאר שבע שסירב לפנות מקומו וכתב לחברו לסיעה: בחודש הקרוב היינו אמורים אני ואתה להתחלף במועצת העיר – "לבצע רוטציה" – לפי ההסכם בינינו לפני בחירות מקומיות. במהלך קדנציה התחלתי בכמה פרויקטים משמעותיים לציבור .. והצלחתם, מבחינתי, באופן ישיר קשורה להיותי חבר מועצת העיר. אחר התלבטויות לא פשוטות החלטתי אני לאור הסיבות ונסיבות האלה לא לבצע (לפחות לא בשנה הקרובה) את הרוטציה."
תביעה לבית המשפט המחוזי – שיורה לחבר המועצה להתפטר- נדחתה, ומשכך, פנה התובע למסלול התביעה האזרחית ודרש לקבל פיצויים בשל ההפרה והתנהלותו של חבר המועצה. אלא שגם תביעה זו – שהועמדה על כ- 130,000 ₪ - נדחתה. בית המשפט קבע כי "סופו של יום, נכון יהיה לקבוע, כי במרבית ההסכמים הפוליטיים, מי שישפוט בסופו של יום את דבר הפרת או קיום ההסכם יהיה ציבור הבוחרים ולא בית המשפט".
זו העמדה המרכזית, אולם אין פרושו של דבר כי לעולם חוסן, ואנו מוצאים חריגים ומקרים שונים בהם מצאו בתי המשפט נסיבות מיוחדות שהצדיקו סטיה מן הכלל. כך למשל נקבע כי בהסכמים בין הסיעות השונות ביחס לחלוקת התפקידים בקק"ל, למרות שיש להם גוון פוליטי, הם הסכמים ברי אכיפה.
הכותב: עו"ד שחר הופמן, שותף ומנהל מחלקת דיני עבודה ותעסוקה בבן ארי פיש סבן ושות' עורכי דין
