חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 נחקק במטרה להגן על כבודם וחירותם של אנשים בעלי מוגבלויות. זאת, לאור ההכרה בעקרון השוויון, שהוא נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

החוק מטיל אף חובה להעדפה מתקנת ומחייב מעסיקים לבצע התאמות במקום העבודה, גם אם הם כרוכים בעלות כלכלית מסוימת, כל עוד לא מדובר ב"נטל כבד מדי". זאת, מתוך ההנחה כי אי קבלה עובד לעבודה בשל מוגבלות אשר אינה משפיעה על יכולתו לבצע את העבודה, פוגעת פגיעה ישירה בכבוד האדם, הערך העצמי וביכולתו להשתלב בחברה.בכך מקדם החוק את שילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה בפרט ובאופן שוויוני בחברה בכלל.

בפסק הדין שניתן באחרונה בעניין רמי מחמלי נגד שירות בתי הסוהר (בג"ץ 6069/10 רמי מחמלי נ' שירות בתי הסוהר, העובד שירת בדרגת כלאי בבית הסוהר "מגידו" וסבל מבעיה רפואית שהגבילה את היקף שעות עבודתו. בקשותיו של העובד לעבור לתפקיד שיאפשר את קידומו בדרגות נדחו מספר פעמים על ידי הממונים עליו על אף שנמצא כשיר למלא תפקידים אלו, בטענה העיקרית כי היקף משרתו אינו מאפשר את קידומו.

ראשית, קבע בית המשפט העליון כי העובד עומד בקריטריונים של "אדם עם מוגבלות", כפי שנקבעו בחוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, ולכן מוטלת על שירות בתי הסוהר החובה לבצע התאמות במקום העבודה שיאפשרו העסקת אנשים עם מוגבלויות, ככל שאין בכך כדי להטיל על המעסיק "נטל כבד מדי".

עוד נקבע כי לא הוכח על ידי שירות בתי הסוהר כי התפקידים אליהם ביקש העובד להתקבל מחייבים היקף משרה מלא וגמישות בשעות העבודה. לכן חלה על שירות בתי הסוהר חובה אקטיבית להתאים עצמו לצורכי העובד הסובל ממוגבלות בדרכים שונות, כולל ספיגת עלות העסקתו ותשלום שכרו על בסיס גבוה יחסית לתפוקתו, כל עוד לא מדובר בנטל כלכלי בלתי סביר.

לאור פרק הזמן הממושך שעבד בתפקידו הנוכחי ויכולותיו המקצועיות הטובות, ונוכח העובדה כי שירות בתי הסוהר לא הרים את הנטל להוכיח כי עשה מאמצים כנים לקדם את העובד על אף מוגבלותו, קיבל בית המשפט העליון את העתירה והעניק לעובד דרגה "אישית". בנוסף, נפסקו לעובד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪. זהו סכום הוצאות גבוה יחסית לנפסק בבתי הדין בערכאות נמוכות יותר, וגם לכך יש חשיבות כדוגמא מנחה.

בית המשפט כאמור לא הרחיב את יריעת החוק, אך חיזק את הדרישות ממעסיק לביצוע התאמות על מנת לאפשר שוויון הזדמנויות של עובדים עם מוגבלויות בעבודה.

הכותבות הינן עו"ד יעל הדני ועו"ד גילת ויזל סבן ראש מחלקת דיני עבודה ושותפה מייסדת ממשרד עורכי דין רחל בן ארי אדם פיש ושות'.