לאחרונה התבשרנו על כך שחברת הפינטק והמסחר החברתי, איטורו (eToro), ביצעה עסקת SPAC בעקבותיה נרשמו מניותיה למסחר בנאסד"ק לפי שווי של 10.4 מיליארד דולר. כידוע, איטורו, כמו רבות וטובות אחרות, היא חברה בעלת שורשים ישראלים חזקים – מייסדיה ישראלים ולה מטה פעילות רחב בישראל.

 

למרות כל זאת, איטורו אינה פעילה באופן רשמי בישראל וגם כעת מניותיה רשומות למסחר בנאסד"ק ולא בבורסה בתל אביב, זאת בניגוד לטרנד ההנפקות הגועש בבורסה המקומית. איטורו אינה החברה הפיננסית הישראלית היחידה שבוחרת לבסס את פעילותה מעבר לים, אליה מצטרפות גם למונייד (Lemonade) בתחום הביטוח, פאנדבוקס (Fundbox) בתחום ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים ועוד. בריחת החברות הפיננסיות אל מעבר לים מעלה תמיהה במיוחד לאור הצהרות קודמות של הרגולטורים השונים ובכלל זה מסלולי תמיכה של רשות ניירות ערך ורשות החדשנות בחברות פינטק; מוקד הסיוע לחברות פינטק של בנק ישראל ואף הקול הקורא של רשות שוק ההון – שעניינו בקשה לקבלת מידע מיזמים בתחומי הפינטק והבלוקצ'יין החייבים ברישוי כנותן שירותים פיננסיים.

 

 

אם כך, מדוע למרות הבאזז והתמיכה המוצהרת של הרגולטורים השונים, תחום הפינטק בישראל תקוע והחברות בוחרות להתפתח מעבר לים? אין ספק ששיקולים עסקיים ומיסויים מהווים נדבך חשוב בהחלטת חברות לגבי איזור פעילותן וקהל היעד אליו הן פונות, יחד עם זאת, ובייחוד בתחום הפינטק, חסמי הכניסה הרגולטורים, וההתנהלות היומיומית מול הרגולטורים השונים במדינות בהן החברות מבקשות לפעול, מהווים אף הם נדבך מהותי בהחלטות אלה.

 

אור הופראור הופרצילום: עידן גרוס

 

מצאנו שחברות, מקומית וזרות, המבקשות לפעול בישראל, נתקלות לא פעם בקשיים בלתי צפויים בפן הרגולטורי, המקשים עליהן לקבל את ההחלטה להקצות את משאביהן לישראל. עוד נוכחנו לגלות, שמרבית החברות אינן נרתעות דווקא מרגולטורים נוקשים, אלא רתיעתן הינה דווקא בשל חוסר הוודאות הרגולטורי.

 

מצאנו כי הנושאים הבאים מגבירים את הרתיעה של חברות פינטק מלפעול תחת פיקוח הרגולטור הרלוונטי בישראל:

 

1. העדר רגולציה אחידה – הפיקוח על התחום הפיננסי בישראל מפוזר בין מספר רגולטורים אשר לעיתים רחוקות מתקשרים ביניהם או משתפים פעולה אחד עם השני. כך לדוגמא: בנק זר המבקש לפעול בישראל יהיה תחת פיקוח של לפחות שלושה רגולטורים: בנק ישראל, רשות ניירות ערך ורשות שוק ההון. דוגמא נוספת מגיעה מתחום המטבעות הקריפטוגרפיים, אשר מחד עשויים להיות בפיקוח רשות שוק ההון (כחלק מחוק הפיקוח על נכסים פיננסים מוסדרים), ומאידך, תחת פיקוח רשות ניירות ערך, שכן לעמדתה, מטבעות אלה עשויים להיחשב כניירות ערך כהגדרתם בחוק. כך ממש, חברת פינטק בתחום הקריפטו, המפעילה מערכת שמפגישה בין קונים ומוכרים, עלולה להידרש הן לרישיון נותן שירותים פיננסים בפיקוח רשות שוק ההון, והן לרישיון בורסה (ממש כמו הבורסה לניירות ערך בתל אביב!) בפיקוח רשות ניירות ערך– רישיון אשר מעמיד את החברה מול שוקת שבורה, שכן, אין בנמצא בדין הישראלי הנחיות או תקנות המסדירות אופן בקשת רישיון זה.

 

2. לוחות זמנים – בעוד שלוחות הזמנים להגשת בקשות רישיון צפופים ולא גמישים. בכל הנוגע למענה על בקשות אלה, הרגולטורים אינם כפופים ללוחות זמנים, ולעיתים עוברות שנים רבות עד קבלת תשובות בבקשות רישיון. על אף שפעמים רבות יכולות החברות להמשיך ולפעול עד לקבלת תשובת הרגולטור לבקשת הרישיון שלהן, מבחינת חברות אשר מבקשות לפעול בישראל ומחוץ לישראל, חוסר הוודאות באשר ללוחות הזמנים אינו אפשרי, בין היתר, בשל העובדה שהעיכובים במתן התשובות בישראל מדליקים אצל הרגולטורים מעבר לים נורה אדומה ("מה הם יודעים שאנחנו לא") ופוגעים בתהליכים המתקיימים שם.

 

3. פורמט – בקשות רישיון המוגשות לרגולטורים מעבר לים נעשות על פי פורמט אחיד וברור המפורסם פומבי באתרי הרשויות הרלוונטיות (ולרוב גם בשפה האנגלית). לעיתים מדובר בעשרות עמודים אותם יש למלא ומידע רב שיש למסור, אך כאמור, הכל גלוי וידוע מראש. בישראל, לא זו בלבד שברוב המקרים אין פורמט אחיד וידוע מראש, אלא אף, פעמים רבות החקיקה מאפשרת לרגולטור יד רחבה לדרוש כל מידע או מסמך הדרוש לו לקבלת החלטה בבקשת הרישיון. כפועל יוצא, תוך כדי תנועה דורש הרגולטור מסמכים רבים נוספים. התוצאה היא שלחברות קשה להיערך מראש והתהליכים מתעכבים.

 

4. מגבלות מבניות, ארגוניות בלתי סבירות – תתפלאו לגלות שגם בשנת 2021 מרבית דברי החקיקה הפיננסית בישראל דורשים כי חברה המבקשת לפעול במדינתנו תהיה חברה שהתאגדה בישראל. במילים אחרות, לא ניתן לבקש בקשות רישיון לחברות בינלאומיות אלא אם אותה החברה מקימה גוף מקומי. אין לטעות, לא מדובר בעניין טכני בלבד. הקמת גוף מקומי מציבה מכשולים אמיתיים בפני חברות המבקשות לפעול בישראל. הקמת גוף שכזה כרוכה בהכנת תשתית תאגידית (דירקטוריון, תקנון התאגדות, רישום חברה), התקשרות עם עובדים מקומיים (אשר כפופה להוראות חוקי העבודה בישראל), התייחסות מיסויית לפעילות החברה בישראל, וכן מספר רב של התקשרויות חוזיות מטעם החברה המקומית עם יתר חברות הגוף הבינלאומי לצורך מתן השירות. כל אלה כאשר קיימת חברה בינלאומית פעילה המעוניינת לפעול בישראל ובעלת תשתית מותאמת לכך (למעט כמובן, היותה רשומה בישראל).

 

5. ייחוד העיסוק - מצאנו עוד כי ברוב החוקים הפיננסים בישראל קיימת מגבלה שעניינה "ייחוד העיסוק". המשמעות של כלל זה היא שחברה בעלת רישיון מסוים, רשאית לספק שירותים אך ורק בתחומי רישיונה ואינה רשאית "לערבב פעילויות". כך לדוגמא, חברה בעלת רישיון ניהול תיקי השקעות, אינה רשאית לעסוק בשירותי ברוקראז'. מגבלות אלה בדין על ייחוד העיסוק יצרו למעשה את המודל הקרוי "בתי השקעות". חברות פיננסיות שביקשו להציע ללקוחותיהן מגוון רחב של שירותים פיננסים, כדוגמת, ניהול תיקים, ניהול קרנות גמל והשתלמות, ניהול קרנות השתלמות, נאלצו להקים עבור כל פעילות חברה נפרדת (מקומית כמובן), בעלת אופרציה נפרדת לחלוטין. דבר הכרוך בהקצאת משאבים רבים, אשר בסופו של יום מוביל להשתת עלויות גבוהות על הלקוחות עצמם.

אנו סבורים שאלה רק חלק מהסיבות לכך שחברות ישראליות ובינלאומיות רבות, בוחרות לוותר על הקמת פעילות בישראל ומחליטות להקצות את מרבית משאביהן אל מעבר לים. למעשה, סיור בחנויות האפליקציות הפיננסיות יעלה שרק חלק קטן מהשירותים הפיננסים הזמינים לציבור מעבר לים זמין היום לציבור בישראל, והחלק שזמין תחת פיקוח של הרגולטורים בישראל זניח לחלוטין. החסמים שהעלנו במסגרת זאת ניתנים לטיפול מהיר ומיידי של הרגולטורים, בתקווה שנמצא אוזן קשבת וההנפקה הבאה תהיה בתל אביב.

 

הכותבים הם עו"ד ליאת מיידלר, שותפה במחלקת שוק ההון במשרד הרצוג פוקס נאמן ועו"ד אור הופר, עו"ד באותה מחלקה.

 

גילוי נאות: משרד הרצוג פוקס נאמן מלווה כעניין שבשגרה ברוקרים, יועצי השקעות פלטפורמות פינטק ובעלי רישיון, בין היתר, בהליכים מול רשות ניירות ערך ורגולטורים אחרים ומייעץ להם לגבי פעילותם ברחבי העולם.