כאשר שיראל בזיז עונה לשיחת הטלפון לטובת תחילת קיום הריאיון בינינו, נשמעת ברקע הערה, "תסביר לכתב שאתה הקבלן הצעיר ביותר בישראל שמחזיק ברישיון בסיווג ג'5". מי שזרק את המילים לחלל האוויר ומילותיו נשמעו היטב הוא דמות בכירה בהתאחדות הקבלנים בישראל, שבדיוק סיים פגישה עם בזיז, "הנושא של הגיל עולה לא פעם, אנשים מופתעים לעיתים כשרואים מנכ"ל צעיר בענף שלנו מבלי שירש את הבעלות", מסביר בזיז ומוסיף, "אבל בסופו של דבר יש לי כבר כעשרים שנות ניסיון בענף הבניה, ולשותף שלי, כמה עשורים יותר. ויחד אנחנו מביאים משהו שהוא יוצא דופן בענף הבניה המשלב ידע, ניסיון וחדשנות, והמרוויחים העיקריים הם הלקוחות שלנו".

 

 

שיראל בזיז (34) נולד בירושלים. בגיל 15 הוא החל לעבוד בנגרייה, משם עבר לעבודה בשיפוצים וצביעת בניינים. בגיל 16 הוא הקים חברה עצמאית לצביעה ושיפוצים קלים וכבר החל להעסיק עובדים. בין לבין הוא שירת כלוחם ביחידת העילית 'מגלן' וכשהשתחרר הוא הקים את חברת "הבונים" שעוסקת בניהול ופיקוח פרויקטים בענף הבניה. בשנת 2017 הפך שותף בחברת ש.י גיל פרויקטים, חברת ביצוע קבלנית בסיווג ג'5 שהוקמה לפני 34 שנים ע"י יגאל גיל. היום שיראל מכהן כמנכ"ל חברת "הבונים" ומנכ"ל חברת "ש.י גיל פרויקטים", ומתגורר עם משפחתו בישוב "נירית" שבשרון. על אף האינטנסיביות בעבודה בענף הנדל"ן הוא הספיק תוך כדי ניהול החברה לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה וממשל ולימודי הנדסאי בניין.

 

"הקבוצה שלנו מורכבת משלוש חברות: חברת "הבונים – בניה ארצישראלית" שעוסקת בניהול ופיקוח על פרויקטים בענף הבניה – מלונאות, בתי יוקרה, בניה רוויה, ומגוון רחב של פרויקטים, והוקמה לפני כ-11 שנים. חברת ש.י גיל פרויקטים – חברת ביצוע עם סיווג קבלני ג5, שהוקמה כאמור לפני 34 שנים ע"י יגאל גיל. החברה עוסקת בבנייה רוויה, הקמת מבני תעשיה, מרכזים לוגיסטיים, מפעלים, וכמעט את כול סוגי הבניה בענף. והחברה הנוספת היא "חברת עיט עוף החול" – חברה בת של ש.י גיל והבונים ומשמשת כחברת ניהול ויזמות", מסביר בזיז, "אנחנו עושים הרבה פרויקטים במקביל יש לנו איתנות פיננסית גבוהה שהוכיחה עצמה במשבר הנוכחי, ואנחנו עוסקים גם ביזמות נדל"ן. בכל זמן נתון אנחנו מקימים מאות יח"ד בפרויקטים שונים ועוד 4-5 של פרויקטים של מרכזי תעשייה ולוגיסטיקה"

 

מה אתה חושב על ענף הבניה? מה מצב השוק כיום ולאן הענף צועד?

"אני מאוד אוהב את הענף. אני עובד בו מגיל צעיר ומכיר היטב את רוב תחומי העיסוק בענף כי עבדתי במו ידי ברוב התחומים הקיימים באתרי בניה. אני אוהב את העשייה והיצירה בענף – לא מדובר כאן במוצר שמפותח, נמכר ונעלם – בבנייה אתה מייצר מבנה חי ונושם כאשר ה"מוצר" הוא בניין שעומד עשרות שנים קדימה ואנשים חיים בתוכו ומשפרים בו את איכות החיים שלהם. אני אוהב את הראיה האינטר דיסציפלינרית, את ריבוי התחומים והגמישות, את הפיתוח והתקדמות הטכנולוגית שהענף עובר. ענף הבניה מצטייר כמגושם ומיושן ולפעמים זה נכון כי הכנסת טכנולוגיות חדשות אורכות זמן, אך בסוף הענף גדל, מתפתח ומתקדם גם טכנולוגית. האפשרויות בבניה מתגלות מחדש ויש כל הזמן פיתוחים חדשים. אנחנו לומדים לבנות טוב יותר, לנצל חללים, לנצל טכנולוגיות חדשות ושיטות בניה חדשות, ואני מאוד אוהב את זה – עבורי זהו מקצוע מרגש שמאד מתאים למבנה האישיות שלי. אני גם אדם טוטאלי וענף הבניה הוא טוטאלי, אתה לא יכול להיות מנהל חברת בניה גדולה וגם לנהל מפעל שבבים או מסעדה – מדובר בענף שמצריך השקעה גדולה, בטח באופן שבו אנחנו עובדים הכולל ירידה לפרטי פרטים ושליטה ובקרה על כל מה שקורה באתרי הבניה שלנו. גם מימד הניסיון הוא קריטי בענף הבניה, מנהל טוב בענף הבניה חייב להבין את העבודה מהשטח, להבין את הטפסן, האינסטלטור והזגג כדי ליצור מבנה ארגוני וביצועי יעיל, חכם ושלם".

איך הקורונה השפיעה על ענף הבניה ועל הביצוע בפרט, ואילו שינויים אתה צופה בתחום הביצוע בשנים הקרובות ?

"פעילות ענף הביצוע בתקופת מגפת הקורונה נמשכת מאחר והוגדרנו כענף החיוני לאיתנות המשק, אולם בפועל העבודה אינה נמשכת כרגיל. נכון, למזלנו, אנחנו לא מספרה או אולם אירועים שביום אחד סגרו להם את הדלת והפסיקו את פעילותם באופן מוחלט או כמעט מוחלט, אנחנו אמנם ממשיכים לפעול, אבל אנחנו לא חיים בבועה מנותקת. עובדי המטה, צוותי הביצוע והניהול נכנסים לבידוד מדי פעם, מפעלים עובדים במתכונת מצומצמת, הובלות מחו"ל של אבן וקרמיקות וברזים מתעכבות, העבודה מול הרשויות והתאגידים אינה מתנהלת כבשגרה ונדרשת גמישות ניהולית גבוהה. הקורונה נכנסה לחיינו בחודש מרץ 2020, בחודש יוני 2020 שר הבינוי והשיכון דאז, השר יעקב ליצמן נתן המלצה לאורכה במסירת דירות בשישים יום. מה קרה מאז ועד היום? מדוע לא עוברת חקיקה מסודרת בנושא? תקופת הזמן עליה דיבר השר ליצמן לא מספקת לאור העיכובים המתרחשים בשטח.

 

בראיה לעתיד, ענף הבנייה עובר לבניה מתועשת, עלויות כח האדם עולות עם הזמן והעתיד הוא בבנייה טרומית ומתועשת. עלות תקורות הניהול גבוהות, מה שמכריח אותנו לבנות מהר ויעיל יותר כדי להיות רווחיים. אני חושב שהראיה התכנונית חייבת להשתנות. לא הגיוני שבכל פרויקט שאנחנו בונים אנו נאלצים לתכנן ולהמציא את הגלגל כל פעם מחדש. צריך שיהיה תכנון אחיד וחכם, יש הרבה כסף ומשאבים שהולכים לאיבוד בשלבי התכנון על ידי יצירת מרתפים יקרים, יצירת חללים ציבוריים גדולים ומיותרים. תכנון זול, יעיל ואחיד יכול לסייע כאן רבות. קח למשל את נושא האלומיניום, לא הגיוני שעבור כל חלון וויטרינה יילקחו ווריאציות ומידות שונות. צריך להבין, בבנייה, כל אלמנט שמיוצר ב"קאסטום מייד" באופן מיוחד מעלה את מחיר האלמנט, מסבך את הביצוע ומאריך את לוחות הזמנים. תחום הבניין מיוחד בכך שאנחנו נדרשים להקים את המפעל במקום בו המוצר עתיד להתקיים, ואם לא די בכך, כל מוצר הוא ייחודי ושונה מהאחר. עבור כל מבנה שאנחנו מקימים אנחנו נדרשים להתאים אותו מחדש לפי דרישות התב"ע, לתקני הנגישות לבעלי מוגבלויות, התאמה של בטיחות אש, מיזוג אוויר, מערכות חשמל, אינסטלציה ועוד. אחידות בתכנון תאפשר יצירה של מבנים חכמים יותר, חסכוניים יותר, רמת ביצוע טובה יותר וכמובן ביצוע הרבה יותר מהיר. בנוסף, זה יאפשר יצירה של חיזוי מדויק יותר של עלויות הביצוע והליכי רישוי מהירים ויעילים יותר".

 

באופן כללי, מה הן ההשפעות של הקורונה על ענף הנדל"ן?

"ענף הנדל"ן לא מנותק משאר המשק ובכל משבר כלכלי וביטחוני ענף הנדל"ן מגיב. הוא אמנם מגיב לאט יותר אבל ההשפעה ניכרת. תראה, למדינה ולגופים הפיננסיים יש אינטרס מובהק לשמר את שווי הנדל"ן ואף אחד לא מייחל למשבר בסגנון הסאב פריים, אבל יהיה קשה מאד לשמור את הריבית נמוכה כל כך לאורך זמן רב. במקביל מתקבלות החלטות כמו "הקפאה" זמנית של החזר מימון ומשכנתאות למתקשים, תוכניות כמו מחיר למשתכן שלא מנוהלות כמו שצריך ויצרו למעשה עשרות יזמים "טיפשים" שנוספו לשוק הדיור. החלטות ניהוליות כאלו עלולות ליצור משבר עמוק בענף ועודף בנכסים פנויים ללא ביקוש מתאים. הרי מה קרה, בוצע שימוש בטרמינולוגיה נצלנית כמו "זכייה" בדירה, וזוג צעיר, שגר בערי המרכז, עם משכורות בסיסיות ומאה אלף שח הון עצמי "זכה" בדירה בעפולה. מישהו חושב שהם יעתיקו את החיים שלהם לעפולה? ממש לא. הם רוכשים דירה, בניה תסתיים ואנחנו עתידים לראות שכונות שלמות בפריפריה עם שלטים "להשכרה" ו"מכירה". עצוב לראות שהחלטות ממשלתיות מתקבלות רק כדי לראות תוצאות בטווח הקצר וכדי "לגזור סרט" בקדנציה הנוכחית, הקצרה ממילא במדינה. אין חשיבה לטווח רחוק ואין ייעוץ ושימוש בבעלי מקצוע בתהליך קבלת ההחלטות. ואז, בנוסף לכל זה הגיע משבר הקורונה והציף אתגרים נוספים. גם היזמים הגדולים בענף הם לרוב אנשי עסקים בענפים השונים והם נפגעו בצורה כזו או אחרת מהמשבר בעסקים הפרטיים שלהם. אז נכון שהפרויקטים לא נסגרים ביום אחד, ולמרבית הפרויקטים יש ליווי בנקאי ופיננסי חיצוני, מה שמאפשר את המשך הביצוע, אבל פרויקטים חדשים נעצרים או נדחים כי היזמים נפגעים בצורות מגוונות.

 

מצד שני, גם במשבר של 2008 וגם עכשיו אנשים פונים לשוק לנדל"ן, כל שכן כאשר הריבית במשק נמוכה והמימון קל יחסית. אנשים מבינים שהגאות בבורסה לא תימשך נוכח המצב העולמי, ופניה לתחום הנדל"ן קורצת להם ומהווה אפיק השקעה בטוח יחסית.

 

בקורונה המחירים לא ירדו בצורה משמעותית ואני צופה שבשנתיים הקרובות לאחר היחלשות הקורונה והפצת החיסונים, המחירים יעלו. אמנם בפריפריות ניתן לראות עצירה מסוימת בעסקאות אבל המחירים באזורי הביקוש נותרו גבוהים. הקבלנים שהאיתנות הפיננסית שלהם לא גבוהה, או קבלנים עם מלאי דירות גדול אולי התפשרו קצת, אבל זה זמני לדעתי. מה גם שהתחלות הבניה יורדות, וכל שנה אנחנו רואים ירידה של 10 – 15 אחוזים בהתחלות בניה לעומת התכנון הממשלתי להתחלות הבניה, מה שייצר היצע נמוך יותר לעומת ביקוש גדל".

 

מה יכול לייצב/להוריד את מחירי הדיור?

"נהוג לחשוב שמחירי הדיור בארץ נובעים ממחסור בקרקעות, מעלויות בניה, מהעובדה שמכניסים עובדים סינים או תורכים. אני חושב שהדרך היחידה להוריד את מחירי הדיור היא להמעיט בבירוקרטיה ולפשט את הליכי הרישוי. הבעיה היא, שאלו תהליכי הבראה ארוכי טווח ומקבלי ההחלטות מעדיפים לראות תוצאות בטווח הקצר. אם יזם רוכש קרקע ב 50 מיליון ₪ ורוצה לבנות עליה בניין, הוא צריך לעבור הליך להוצאת היתר בניה של שנתיים עד שנתיים וחצי, שלא נדבר על שינוי תב"ע, שינוי ייעוד או קבלת הקלות ומיצוי זכויות, ולעמוד מול רגולציה ובירוקרטיה קשה. הקשיים שאנחנו נתקלים בהם הם ברמת האבסורד, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, הקשר בין המוסדות והגופים השונים מנותק ובזמן הזה היזם משלם מימון, הכסף שלו שוכב, המערכות שלו עובדות וכו ורק אז הוא מתחיל לבנות. העלויות שהיזם סופג בדרך מתגלגלות בסוף לרוכש הקצה והמחירים עולים.

 

בנושא עלויות כוח האדם בבניה, לדעתי הקורונה יצרה הזדמנות לשינוי תפיסה בנושא. במקום להמשיך להסתמך על כוח אדם סיני, תורכי וכו, יש כאן הזדמנות לייצר מענה לאלפי מבקשי העבודה החדשים. צריך להשקיע הרבה יותר בהכשרות מקצועיות בענף, ליצור תמריצים לעבודה בבניין, על רבדיו השונים, ולייצר תרבות בניה חדשה. ידידי יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשיה פועל במרץ כבר שנים בנושא ויש כאן הזדמנות פז לנתב תקציבים להכשרות. מעבר לרווח הכלכלי העתידי נגרום לכך שבמקום לשלם אבטלה למקומיים ולהעשיר חברות בין לאומיות זרות, נאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד, להיות בעשיה מספקת, ולחזק את החוסן הכלכלי של המדינה".

 

מה לגבי מוסר התשלומים בתקופה הזאת? עבודה עם ספקים?

"אני רואה שמי שלא נכנס למשבר חזק, ועם גמישות ארגונית, מתקשה – הענף שלנו נפגע וחברות שמינפו את עצמן יתר על המידה, או שהמערכות הארגוניות שלהן היו מנופחות ושמנות, נפגעו מאד. הרבה חברות גם נמחקו מהשולחן. לעומת זאת, יזמים שהגיעו לתקופת הקורונה כשהם חזקים ובריאים הרי שבסופו של דבר הם התחזקו אף יותר. המשבר חושף את הבלופים. מי שנכנס חלש וחווה עיכובים נפגע ונחנק.

מבחינת קבלני משנה וספקים – עם הספקים הגדולים אין בעיות מיוחדות. הם ממשיכים בפעילות וגם אם הייתה האטה או הפסקה הם נשארים איתנים. לספקים הקטנים קשה יותר, אם יש קבלן שעובד רק מול השוק הפרטי ולא מול קבלנים ויזמים אז הוא בבעיה. מי שעסק בעיקר בבניה מול חברות גדולות ויזמים נפגע פחות, מי שעבד עם השוק הפרטי נפגע הרבה יותר".

 

מה למד ענף הבניין מהתקופה? אילו הכנות יש בענף לקראת היום שאחרי הקורונה?

"אני חושב שחברות למדו שניתן לספק את אותו המוצר והשירות גם עם הפחתה של 10-20% בכוח האדם.

 

בנוסף, בכל מה שקשור לישיבות ניהול ותכנון הרי שהעבודה בזום היא הצלחה אדירה. ישיבות תכנון מתקיימות בהשתתפות של 4-10 מתכננים, יועצים ואנשי ביצוע. אם עד היום כולם היו צריכים לשרוף זמן יקר על נסיעה, חניות, הכנת קפה ו'סמול טוק', גילינו שאפשר לבצע את אותה הישיבה באמצעות שיתוף מסך בזום וישיבות התכנון התקצרו והתייעלו משמעותית. גם הפגישות מול העיריות וגופי התכנון בעירייה וחברת חשמל התקצרו משמעותית. שינוי נוסף שהביאה עמה מגפת הקורונה בא לידי ביטוי בתכנון הבתים הפרטיים והמשרדים. לגבי תכנון הבתים הפרטיים, יש הרבה יותר ביקוש לבתים פרטיים, מרפסות, דירות גן, פנטאהוזים, דירות עם חדר עבודה, ודירות גדולות יותר. הרוכשים מחפשים חללים מרווחים ואזורי מחיה פתוחים יותר.

 

לגבי ענף המשרדים – עולם המשרדים נכנס לקורונה עם מיליון מ"ר פנויים של משרדים. ההיצע גבר על הביקוש כאשר יזמים בנו הרבה משרדים והקורונה פגעה בתחום. ולמרות זאת, אני חושב ומאמין שחברות הבינו שלעבוד רק מהבית זה לא לגמרי אפשרי ושיש צורך לעבוד באופן היברידי ובקפסולות. אני חושב שאי אפשר לוותר לגמרי על המפגש החברתי במסדרונות החברה, בחללי העבודה ובפינת הקפה. על סיעור המוחות שמתבצע באופן אפקטיבי יותר כאשר יושבים יחד ועוד. בסוף, אנשים מבלים במקום העבודה שלהם חלק ניכר מהחיים, מקום העבודה, מעבר לפרנסה, צריך לשאוף לספק לעובד גם קשרים חברתיים ולהוות עבורם מקור לתחושת סיפוק ושייכות. קשה מאד לייצר ערכים כאלו בעבודה מהבית. לדעתי הענף יתאושש ואולי תהיה ירידה זמנית של כ-10% למשך שנה או שנתיים קדימה, אך לאחר מכך המצב יתאזן לגמרי".

 

אתה בן 34, השותף שלך בן 71, יש לכם פרספקטיבה רחבה על עבודת הקבלן לאורך השנים. במרוצת השנים, מה לדעתך השתנה בעבודת הקבלן של פעם לעומת עבודת הקבלן של היום מבחינת ניהול חברות בניה?

 

"בעבר קבלנים נדרשו להחזיק צוות עובדים גדול ולספק בעיקר כמויות של כוח אדם מקצועי וידע ביצועי. בונים פרויקט ומתקדמים הלאה ולעתים משאירים לעצמם דירה בפרויקט וכדו. היום מנהל בענף הבניה נדרש להשתמש ולהכיר טכנולוגיות בניה מורכבות, תהליכים מורכבים הרבה יותר, הוא נדרש לנהל את כח האדם שלו בצורה רזה כדי להרוויח כסף, הוא נדרש לניסיון ויכולות ניהול חכמות יותר מפעם, ולהפעיל יותר קבלני משנה. הבניה היום מורכבת יותר, אנחנו בונים יותר לגובה ולעומק וקבלן נדרש היום להבין את כל סוגי המערכות. הוא צריך להכיר היטב את מערכות התכנון, עבודות העפר והחפירה, ליטוש, גיאולוגיה, סטאטיקה ועוד. הוא צריך להבין ולהכיר את כל הפרויקט על כל רבדיו, החל מעבודות הבטון, וכלה בסוגי הפרקט והווילונות השונים כדי להתאים את הבניין לדרישות ולייצר מוצר איכותי, יעיל וחכם שיעבוד עשרות שנים קדימה עם מינימום תקלות. בניין זו מערכת חיה ונושמת הכוללת אלפי פריטים ונדרש מהקבלן להבין את הבניין מקצה לקצה.

 

'שרשרת המזון' התרחבה וקבלן שרוצה להרוויח חייב להיות יזם ולבנות גם לעצמו. בגלל עלויות הרגולציה והבירוקרטיה ועליית מחירי הקרקעות, בסוף לקבלן האחרון בשטח לא נשאר הרבה ממה להרוויח ולכן צריך לעבוד באופן מחושב ומדויק. צריך להכיר היטב את הפרויקט כדי להבין כיצד מצד אחד ניתן לתת את השירות הטוב ביותר לדייר, ומצד שני, להביא את העסקה לכדאיות כלכלית. הקבלן נדרש להבין גם במימון, שיווק, בעבודות השלד, עבודות הגמר, גם בשינוע בינלאומי, הוא צריך להבין את כל המערכת כדי להיטיב עם משתמש הקצה שלו".

 

נחזור קצת לתחילת הריאיון. אני מעריך שב95% מהפגישות שאתה עושה במהלך היום יוצא שאתה האדם הכי צעיר בחדר. תאר קצת יותר בפירוט כיצד הדבר נתפס בענף מסורתי כמו ענף הנדל"ן שלרוב מורכב בעיקר מקבלנים ותיקים ומבוגרים יותר.

 

"תראה, זה נכון. השותף שלי, יגאל גיל, בן 71 ותמיד שואלים אם אנחנו אבא ובן. ברמת הקרבה הרגשית זה נכון אבל אין בינינו קשר משפחתי. הגיל הוא משהו שקצת קשה לעיכול בהתחלה, אבל בסוף, בענף הבניה אתה נמדד לפי ביצועים, והביצועים שלנו בחברה הם ברורים וחיוביים מאד. זהו נושא שבענף הבניה משתקף באופן מידי - אם הביצועים לא טובים מייד רואים את זה. בניגוד לענפים האחרים, אין סיטואציה שאתה עובד בענף הבניה ואתה לא יודע בדיוק מה קורה אצלך בשטח. אתה חייב להכיר את כל העבודות מלמטה – אין קפיצה של שלבים, ולכן בסוף יום, אם גדלת מלמטה, כמו שאני עשיתי, והמוצר שלך מצוין ומגיע עם ניהול נכון, אמין, ישר, שואף למצוינות ומדויק, וגם כל יתר המדדים טובים, אז רואים את זה מיד והגיל לא משחק תפקיד משמעותי. מבחינתנו הגיל שלי הופך בעיקר ליתרון שבא לידי ביטוי בחריצות, בכושר ההתמדה, בראיה פחות מקובעת בביצועים טובים אותם ניתן לכמת, וזה מה שקורה אצלנו – אנחנו עומדים במטרות שלנו ומוכיחים שאפשר לתת בנו אמון. אני שמח שמדי שנה אנחנו הולכים וגדלים, האיתנות הפיננסית החזקה שלנו מתעצמת, ויותר אנשים נהנים מהדירות ומוצרי הנדל"ן המגוונים שאנחנו בונים, מוכרים ומשכירים. זה מעניק לנו תחושה אדירה של סיפוק"

 

ראיון עם שיראל בזיז, מנכ"ל קבוצת ש"י גיל - הבונים