חשיפת פרטי משתמש אנונימי באינטרנט היא סוגייה המטרידה לא פעם את מי שנפגעו מלשון הרע באינטרנט.

בתקופות הקשות העוברות על ישראל, בצל בהלת הקורונה, בצל מערכות הבחירות החוזרות, בהן הרשת גועשת לכאן ולכאן, רוע, ארס, שמחה לאיד, הכלמה ודיבה נשפכים כמים ברשתות החברתיות, סוגייה זו מטרידה עוד יותר.

בהלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ברע"א 4447/07 רמי מור נגד ברק אי .טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ ( להלן:"הלכת רמי מור") נדחתה (בדעת הרוב) נדחתה בקשה לחשוף פרטיו של גולש אנונימי, ונקבע כי השמירה על אנונימיות משרתת תכליות חשובות בהקשר של חופש בביטוי, וכי האנונימיות מהווה גם מרכיב חשוב בזכות לפרטיות שכן היא מאפשרת לאדם "להיעזב לנפשו" ולהימנע מחשיפה אישית וממסירת מידע אודותיו שאינו מעוניין כי יימסר.

הלכה זו יושמה בפסקי דין רבים, וביקורת רבה נמתחה עליה.

בין לבין, הוגשו הצעות חוק שונות שבבסיסן המטרה לשנות את ההסדר הפסיקתי הקיים ואת העדר החקיקה המאפשרת לבית המשפט לחשוף פרטיו של גולש אנונימי.

עיקר הביקורת מתבסס על הטענה, כי בכך "מתחמקים" המעוולים מלהיתבע בתביעת לשון הרע, תוך שימוש לרעה באנונימיות שהרשת מאפשרת.

בעייתיות זו מקבלת משנה תוקף בפרופילים פיקטיביים של משתמשים ברשת הפייסבוק, למשל (או במשתמשי ג'ימייל, טלגרם וכיו"ב פיקטיביים) באמצעותם פועלים משתמשים כדי להרע לאחרים.

בהתאם, בשנים האחרונות הובהרה ופורשה הלכת מור ע"י הערכאות הדיוניות. כך, ניתנו החלטות, שבהן הובהר, כי הלכת מור חלה מקום שבו התובע אינו "חושד" בגולש ספציפי.

אולם, אם חושד התובע בגולש ספציפי החשוד בפרסום, יהיה רשאי בית המשפט ליתן צו המורה לספק להגיב לתובע, האם פרטי הנתבע זהים לפרטי הגולש שפרסם את הפרסום המעוול, המצויים בידו אותו ספק.

ראו לענין זה: תא"מ 14089-08-09 פאי נ' פנחס. וכן ת"א 42314-02-11 ליבנה נ' ליגמנט בע"מ. ת"א (חי') 22956-09-13 שמעון לנקרי נ' יוסף חדד. והשוו מול: ת"א 31435-01-17 נבון ואח' נ' וואלה! תקשורת בע"מ ואח'.

מדובר בפסיקות מבורכות, ראויות ונכונות, המאזנות אל נכון בין הלקונה התחיקתית והשמירה על האנונימיות לבין השמירה על השם הטוב במקרים המתאימים.

לעניין תביעות "ספאם", אף נקבע כי ההסדר שבהלכת רמי מור אינו חל (ת"א 16448-03-19 דהרי נ' כושר פיננסי).

יצויין, כי בהחלטת כב' השופט מלצר, כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21, נדונה לאחרונה עתירה לחשוף פרטי מפעיל של דף פייסבוק, ונקבע בסעד זמני, ובהעדר תגובת המשיב, כי פייסבוק תחשוף את פרטי ה-BSI (Basic Subscriber Information) של גולש וכי ככל שיש למפעיל הדף טענות בנושא, הם רשאים להעבירן לוועדת הבחירות המרכזית. בהמשך, בהחלטה נוספת, ומכיוון שהצו כלל הוראה להסיר את הדף, קבע הש' מלצר כי, דה פקטו, אין לראות בהחלטתו התייחסות לשאלת סמכות יו"ר ועדת בחירות להורות לפייסבוק זהות מפעילי דפים, והעתירה נמחקה.

במקרה אחר, שבה פייסבוק עצמה נתבעה כצד, נדחתה לאחרונה בקשת רשות ערעור אשר הורתה לפייסבוק, במסגרת בקשה לגילוי מסמכים, לחשוף פרטי משתמש שפרסם פרסומים אשר לטענת התובעת, מהווים לשון הרע (רע"א 43901-10-19).

נראה, איפוא, כי קיימים פתרונות יצירתיים ביחס לחשיפת פרטי משתמש אנונימי, וזאת בשעה שהונחה בפני בית המשפט תשתית מתאימה להראות כי מדובר בפרסום לשון הרע. למשל במקרה שבו הופנתה לפלטפורמה המארחת דרישה בהתאם לנוהל "הודעה והסרה" להסיר את הפרסום המכפיש, והיא סירבה להסיר את הפרסום לאחר הפנייה, ניתן יהיה לצרף אותה כנתבעת, ואו אז לדרוש ממנה את פרטי המעוול המכפיש במסגרת הליך של גילוי מסמכים. אפשרות חלופית היא, שעה שמדובר ב"גולש ספציפי", לפנות לבית המשפט בבקשה להורות במסגרת "צו בינארי" על חשיפתו של אותו גולש משמיץ.

 

עו"ד שלומי וינברג עוסק בהוצאת דיבה ולשון הרע, בעליו של משרד עו"ד שלומי וינברג .