לאחרונה, מבלי שהציבור ידע ומבלי שפורסמה הודעה פומבית בנושא, התחוללה סערה בשוק הצמיגים בישראל, אשר איימה לפגוע כלכלית במספר רב של יבואני צמיגים ורכבים. זאת, כאשר הממונה במשרד להגנת הסביבה על יישום החוק המסדיר את שוק הצמיגים, החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, תשס"ז-2007, שלח מכתבים לעשרות יבואנים בהם הודיע על כוונתו להטיל עליהם עיצומים כספיים מכוח החוק בסכום כולל של עשרות מיליוני שקלים.

העילה להוצאת מכתבים אלו - אי עמידה, כביכול, ביעדי סילוק ומיחזור הצמיגים המשומשים הקבועים בחוק. הממונה עורך כדבר שבשגרה ביקורות במפעלים המעטים למיחזור צמיגים הפועלים בישראל. כתוצאה מאחת מהביקורות האלה, החליט הממונה שלא להכיר בפעולות המיחזור שבצע אחד הממחזרים כפעולות מיחזור לגיטימיות. לכן, הממונה לא הכיר בחלק מכמויות הצמיגים שדווחו על ידי היבואנים כצמיגים שמוחזרו, דבר שהוביל לאי עמידה ביעדי המיחזור של היבואנים שהתקשרו עם אותו מפעל ולמכתבים הדרמטיים ששלח הממונה. כלומר, למרבה האבסורד, על אף שיבואני הצמיגים מילאו חובתם, אספו צמיגים משומשים בכמות שהם מחויבים לאסוף לפי החוק ואף שילמו סכומי עתק עבור איסופם ומחזורם, הם נחשפו לעיצומים כספיים מהגבוהים שהוטלו אי פעם על ידי המשרד להגנת הסביבה.

הטלת אחריות על יבואן או יצרן בגין ליקויים בפעולות מיחזור של המפעל הממחזר של הפסולת המיועדת למיחזור הינה ייחודית לחוק הצמיגים.

מדיניות הטיפול בפסולת בישראל עוקבת אחרי המגמה העולמית ועוברת למשטר אחריות יצרן מורחבת. משמעו של משטר זה הינו הרחבת אחריותם של יבואנים ויצרנים באמצעות הפנמת עלות הנזקים המאוחרים של השימוש במוצרים אותם הכניסו לשימוש בשוק לרבות נזקי הפסולת של המוצר וההיפטרות ממנה.

המגמה באה לידי ביטוי גם בחקיקה: בשני חוקי פסולת מרכזיים שחוקקו בשנים האחרונות, חוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011 וחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012, מצוין כי אחת ממטרותיהם הינה הטלת אחריות מורחבת על יצרנים. למען מימוש המטרה, נקבעו בחוקים אלו "גופים מוכרים", שתפקידם לקיים בשם היבואנים שהתקשרו עימם את חובותיהם לפי החוק, ולדאוג למיחזור הפסולת באמצעות איסופה והעברתה למיחזור. על היבואנים הרלבנטים ועל גורמים נוספים חלה חובת התקשרות עם הגוף המוכר, ואי עמידה בה תביא להטלת סנקציות מנהליות כבדות.

ההתקשרות עם "גוף מוכר" מעניקה ליבואן מעין-חסינות מהליכי אכיפה, כיון שהאחריות למילוי חובותיו היא מועתקת ל"גוף המוכר". יחד עם זאת, על יבואן שמוצא כי "הגוף המוכר" אינו ממלא את חובותיו, לנקוט בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו כדי להבטיח את קיומן של חובות אלו.

נשאלת השאלה, מדוע המנגנון המוצלח הקיים בשני החוקים החדשים לא מיושם גם בחוק הצמיגים?

ההערכה היא, שהסיבה לכך שבחוק הצמיגים לא כלולה הקמתו של "גוף מוכר", הינה מקרית בלבד ונובעת אך ורק ממועד חקיקתו של חוק הצמיגים - שנת 2007, ארבע שנים לפני חקיקתו של חוק האריזות. מאז מועד חקיקתו של חוק הצמיגים, ולמרות שידוע היטב למשרד להגנת הסביבה כי קיימים בו מספר ליקויים, לא בוצע בחוק אף לא תיקון מהותי אחד.

פרט להקמת גוף יישום מוכר כאמור, נדרשים בחוק תיקונים נוספים, כגון התאמתם של יעדי המיחזור ליעדים המקובלים בעולם, התקנת "תקנות הפחתה" לסכומי העיצומים הכספיים כפי שמקובל ביתר החוקים הסביבתיים ועוד.

בין שלל הנושאים העומדים על סדר יומו של המשרד להגנת הסביבה, נדחק נושא תיקון הליקויים בחוק הצמיגים, לכן נותרו יבואני הצמיגים חשופים לעיצומים כספיים כבדים על לא עוול בכפם.

תיקון חוק הצמיגים הכרחי מטעמים של הגינות שלטונית וביצוע מיחזור אפקטיבי יותר של צמיגים משומשים. כדי לתמרץ את המשרד להגנת הסביבה לקדם את התיקונים ההכרחיים בחוק, ראוי שתתקבל החלטה לפיה במהלך תקופת הביניים שעד לתיקון החוק, ימנע הממונה על החוק מהפעלת סנקציות מכח סמכותו, או למצער יפעילה רק במקרים אשר אינם מותירים בידיו כל ברירה אחרת. עד לקבלת החלטה זו, רצוי שכל יבואן צמיגים  יערוך ויקיים נוהל של אכיפה פנימית אשר באמצעותו יוודא כי הוראות החוק מקוימות כך שלא יהיו חשוף לסנקציות.

ומה קרה לאותם מכתבים ששלח הממונה ליבואנים? הם בוטלו בסופו של דבר על-ידי הממונה, בעקבות פניית היבואנים אליו.

                                                                                                       

הכותב שימש כיועץ למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ומשמש כיום כראש תחום רגולציה סביבתית במשרד שביט-בר-און גלאון צין ויתקון ושות'.