הלכות חדשות אלו, והניסיון שנצבר בשנים האחרונות אצל כל שחקני שוק ההון ומערכת המשפט, מצטרפים לשינויים האדירים שיביאו כניסתם לתוקף של הוראות חוק הריכוזיות, ונסיונות הרגולטורים להגביר את התחרותיות ולפתוח את הכלכלה לשחקנים חדשים. כל אלו מביאים איתם מבנה כלכלי חדש למשק כולו. אם בעבר התפיסה הייתה שרק רגולציה חזקה תוביל לפירוק השליטה הריכוזית ועיוות הכוחות במשק, אנו עדים כיום לסיטואציה חדשה.

מאבקם של גופים מוסדיים רבים לשינוי הגישה הפייסנית שאפיינה רבים מהם בעבר, וההתעקשות על מיקסום התמורות לציבור מחזיקי אגרות החוב, יכולים להוות את אבן הפינה לשינוי מבורך במשק הישראלי בכלל ובשוק ההון בפרט. כל הסימנים מעידים על כך שהמניפולציות, המינופים והלהטוטים הפיננסיים, אשר הובילו לעיוות בשוק ההון ובמנגנוני השליטה בחברות, מגיעים לנקודת רתיחה. עיוותים אלו מנעו בעבר משחקנים חדשים להיכנס למשק.

ההתנהלות החדשה של הגופים המוסדיים, יחד עם החלת חוק הריכוזיות החדש, צפויים לעורר כעת התעוררות ביקושים והצבת סטנדרטים ראויים לניהול חברות ולשוק הון יציב ומפוקח יותר.

המשק הישראלי נבנה בשני העשורים האחרונים על בסיס רעוע. מספר מצומצם של בעלי הון, הצליחו לרכז שליטה במרבית התאגידים הגדולים במשק. השליטה התבססה על רכישות ממונפות מאוד, בעיקר באמצעות כסף ציבורי מקרנות וקופות פנסיה ומהמערכת הבנקאית. בדרכם, זו, צברו אותם בעלי הון גם עוצמה אדירה והשפעה, דרך יכולתם לכוון את פעילות התאגידים הריאליים, ובמיוחד, יכולתם למנות את מקורביהם למשרות נחשקות אשר בצידם שכר והטבות רבות, שגם הם כמובן מומנו על ידי אותו כסף ציבורי. כתוצאה ישירה מכך - התאגידים הריאליים הטובים, נאלצו לשרת את צרכי החזר החובות של חברות ההחזקה שמחזיקות בהם. משיכת דיבידנדים אגרסיבית ועסקאות בעלי עניין, היה לחם חוקן של כל החברות הללו, הכל על מנת לאפשר לבעלי ההון, לשרת את האשראי שנטלו מהציבור ומהבנקים. אשראי זה נלקח לשם מימון רכישת השליטה ובניית פירמידות עסקיות.

כל עוד התהליך עבד, נוצרה אשליה של צמיחה תמידית. אולם כשהגיעו מועדי הפירעון, ואפשרויות מחזור החובות הצטמצמו כתוצאה מהמשבר העולמי, הפך הקסם לבועה שהתפוצצה על ראש המשק הישראלי כולו.

דווקא אנחנו – "הקפיטליסטים השפויים", צריכים להכיר בכך שברקע השינויים המתגבשים, עומד שינוי חברתי עמוק אף יותר, כהמשך ישיר למחאה החברתית שהחלה בקיץ 2011. מרבית התהליכים החברתיים והמשקיים המקבילים הללו, צפויים להגיע במהלך השנה הקרובה להבשלה. מבנה השליטה של בעלי ההון במשק הישן מתפורר וכתוצאה מכך נוצר סיכוי של ממש לבנית משק כלכלי יציב יותר, מבוזר, במעורבות ושליטה של גורמים חדשים, מישראל ומחו"ל, אשר מבססים את פעילותם על בסיס ריאלי של צמיחה ופעילות כלכלית אמיתית.

רבים מאלו שינקו משך שנים מפטמות ה"סדר הישן", מהלכים עלינו אימים בימים אלו ומדברים על החשש מהברחת בעלי ההון ומכך שהשחקנים הזרים והחדשים שיצטרפו אינם ראויים או שיבואו ממניעים ספקולטיביים בלבד. אכן, התהליכים הקשים שעברו על המשק עלולים היו להעמיד אותו בסכנת קריסה. אך דווקא אותם "בעלי הון" ובמיוחד אלו שמימנו את הונם מכספי ציבור, הם שהכניסו את המשק לסכנה קיומית זו. למרות אותם תהליכים ולמרות אותה התנהלות, הפעילות הכלכלית הריאלית בישראל עדיין בריאה וצומחת. אובדן השליטה של קבוצות ההון הישנות, דווקא פותח הזדמנויות השקעה חדשות ובריאות יותר למשק הישראלי.

כבר בשנה החולפת היינו עדים לכניסתם של תאגידי ענק בינלאומיים, ובמיוחד של קרנות גלובליות מתחום ה-Private Equity, להשקעה בישראל. שורה ארוכה של משאים ומתנים מתנהלים כיום על רכישת פעילויות בישראל, בין אם במסגרת רכישות Distress במסגרת הליכי חדלות פרעון, ובין אם במסגרת עסקאות רגילות. מעבר ליתרונות המידיים שבהזרמת הון לכלכלה הישראלית מחוץ לארץ, ההשקעות הבינלאומיות גם משדרות לשוק המקומי מהן נורמות ההתנהלות הראויות. המשקיעים הזרים אף מחזקים את הגופים המוסדיים הישראליים, המנהלים למעלה מטריליון שקלים של הציבור, בעמידה על זכויות העמיתים.

בשונה מהעבר - הגופים המוסדיים לומדים לגלות יוזמה, יצירתיות ומעורבות בתהליכים. הם מגלים כי אפשר לפעול באופן עצמאי ולא להמשיך ללכת שבי אחר מקסמי שווא של חלק מבעלי ההון הישראליים.

השינוי שצפוי להתרחש כתוצאה מרכישתם, פיתוחם וניהולם של התאגידים הריאליים עצמם, צפוי בסופו של דבר להשביח אותם ואת המשק כולו, לרווחת כלל המעורבים: עובדים, לקוחות, גופי מימון או משקיעים והציבור כולו. תאגידים אלו יזכו גם לאמון המשקיעים מאחר שהתזרימים הריאליים שלהם יוכלו לשרת הן את האשראי שנלקח על ידם והן להשיא רווחים אמתיים לבעלי השליטה החדשים. הלחץ המתמיד על תאגידים אלו להזרים כספים במעלה הפירמידות לשם החזר המינוף - ייפסק. מי שיקפיד על כללים אלו, יוכל לנצל ההזדמנות ולייצר לעצמו בסיס פעילות והון אמיתי שאינם מבוססים עוד על מינוף אינסופי.

במקביל גם הרגולציה צריכה לבחון עצמה בהתאם למצב החדש בשטח, ולהתרכז ברפורמות שיעודדו הזרמת הון חיצוני לתוך המשק, הגברת התחרות, הגבלת המונופולים וביטול חסמי הכניסה לתחומים שכיום לא ניתן לפעול בהם עקב קשרי "הון-שלטון". כיום יש צורך ברגולציה אפקטיבית הצופה את פני העתיד ולא אחת שרק מתקנת את טעויות האתמול. לועדת אנדורן עשוי להיות תפקיד מפתח בהתוויית הקו הנכון בעניין זה.