נכון להיום, בפרקטיקה המשפטית החדשה שנוצרה בתחום דיני המשפחה, ניתן לכרוך תביעת מזונות קטינים לתביעת הגירושין המוגשת לביה"ד הרבני, וזאת למרות שהלכת שרגאי[1] שנקבעה בבר"ע 120/69 (להלן: "הלכת שרגאי") לא בוטלה במפורש.

חרף ההלכה המשפטית, שביטול הלכה שהשתרשה והכל נהגו על פיה יעשה בצורה בהירה ומפורשת[2], נמצא שכיום ביה"ד הרבני רואה עצמו מוסמך לדון בתביעת מזונות קטינים, שנכרכה לתביעת הגירושין ע"י מי מההורים.

 

נחזור לרגע אחורנית

לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט ייחודית בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודיים.

ס' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן : "החוק") הקנה לביה"ד סמכות שיפוט ייחודית לדון במזונות ילדים, מקום שעניין זה נכרך בתביעת גירושין.

חרף הוראות החוק, במשך למעלה מ – 45 שנים הלכת שרגאי יצרה הפרדה מוחלטת בין סמכות ביה"ד הרבני לדון בתביעת 'השבת ההוצאות למזונות הילדים' המוגשת ע"י מי מההורים כחלק מתביעת הגירושין והסדר היחסים ביניהם, להבדיל מ'תביעת מזונות' עצמאית של הילד, בין אם הוא מיוצג על-ידי האם ובין על-ידי אפוטרופוס אחר, שהיא לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני ואף אינה יכולה להיות "כרוכה" בתביעת גירושין (להלן: "התביעה העצמאית").[3]

למעשה, מוסד התביעה העצמאית שימש כלי ניגוח בבתי הדין וניסיון לעיקור פסיקותיו בנושא מזונות ילדים כאשר בפועל הדיון סביב השאלה לאיזו ערכאה נתונה סמכות השיפוט במזונות הקטינים, מתוך עיקרון שמירת מעמדו העצמאי של הקטין בהתדיינויות המשפטיות, הפך לכאורי בלבד, שכן מזונות ילדים בשתי התביעות נדונו אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה (בעבר המחוזי). פסיקת ביהמ"ש העליון הנכבד נועדה לגבור על הוראות החוק, לעקוף את סמכות השיפוט של ביה"ד הרבני ולהבטיח שמזונות ילדים יידונו אך ורק בבית המשפט האזרחי, שכן, אין ביישום הבדל של ממש בין סוגי שתי התביעות הנזכרות לעיל,  משבשני המקרים ההורים הם המתדיינים[4].

בתי המשפט ומלומדים רבים מצאו הצדק להלכת שרגאי, מתוך החשש מהסיכון הנובע מכריכת סוגיית מזונות ילדים לתביעת גירושין שנדונה בבית הדין הרבני, כאמצעי לחץ קשה ביותר להשאת תנאי גירושין טובים או גרועים (תלוי בנסיבות), הבאים על חשבונם של הקטינים. בנוסף, חלק מיתרונותיה של התביעה העצמאית הוא הגנה על אינטרס האם, לנוכח החשש כי על מנת לקבל את הגט, האם תהא נכונה לשלם "במטבע קשה" בדמות הפחתה משמעותית בסכום המזונות שייפסק לזכות הילדים במסגרת תביעת הגירושין.[5]

בנסיבות אלו, מתוך ערכים חברתיים מבורכים של צדק והוגנות, פותחה בפסיקה הלכת התביעה העצמאית של הקטינים, בעקבות החשש ממצב בו תפגע ותבלע טובתו של הקטין תוך כדי המאבק המשפטי בין הוריו.

 

מה השתנה? האם הלכת שרגאי בטלה?

אם לא שבעו המתדיינים בענייני משפחה מלחמות ארוכות וקשות בסוגית מירוץ הסמכויות בין הערכאות, במהלך ארבע השנים האחרונות נפרץ אט אט הסכר שהקימה הלכת שרגאי ונהרות הדיו נאגרים ונשפכים, תוך שבעלי הדין ובעיקר ילדיהם שוב מצויים במיצר בין מאבקי הסמכות של הערכאות השיפוטיות.

בבג"ץ 6929/10, שניתן במרץ 2013, החל הזרזיף, עת נקבע כי לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים, במקרים בהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין.[6] האם בקביעה זו בוטלה הלכת שרגאי? לא נדע.

בבג"ץ 8533/13[7], שניתן ביוני 2014, נכתב מחד כי ניתן לכרוך את מזונות הילדים לתביעת גירושין[8], נקבע כי ניתן לכרוך תביעה להשבת הוצאות שהוציא הורה בגין מזונות הילדים בתביעת הגירושין, ואולם, תביעה למזונות ילדים המוגשת בשמם של ילדים – אינה יכולה להיכרך בתביעת גירושין [9].

בבג"ץ 5933/14, שניתן בספטמבר 2014, כב' השופט נ. הנדל קבע במפורש כי מזונות הקטינים הוא עניין הניתן לכריכה על פי החוק, ופירט כי במקרה הנדון עניין מזונות הילדים נכרך תחילה כדין ע"י הבעל לתביעת הגירושין שהגיש לביה"ד הרבני, ובכך קנה ביה"ד את סמכותו. [10]

בדנג"ץ 6454/14, דיון נוסף על בג"ץ 5933/14, שניתן בדצמבר 2014, נקבע כי אין בקביעת כב' השופט הנדל סתירה להלכות הקודמות. כב' הנשיא (כתוארו אז) א. גרוניס שב על אותה ההפרדה שנקבעה בהלכת שרגאי, בין השבת הוצאות בקשר לגידול הילדים לתביעת מזונות עצמאית של הקטין בבימ"ש.[11]

בבג"ץ 787/14, שניתן באוקטובר 2015, נקבע כי כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין פסולה בשל חוסר כנות תביעת הגירושין ובשל חוסר כנות הכריכה, אך לא משום שכריכת מזונות קטינים אינה מותרת.[12]

 

הזרזיף הפך לשיטפון – למי הסמכות לדון במזונות ילדים?

בעקבות פסקי הדין הנזכרים לעיל, נשטפו הערכאות השיפוטיות במסה אדירה (ביחס לפרק הזמן הקצר) של פסקי דין סותרים, בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה, שנחלקו בשאלה למי מסורה הסמכות לדון במזונות ילדים.

בתי המשפט לענייני משפחה המשיכו לגרוס כי למרות הקולות המכרסמים בהלכת שרגאי אין לראות בכך משום שינוי בהלכה הקיימת אלא, ולכל היותר,  אמרה אגב אורחא בלבד.[13]

לחגיגה מצטרפים שורה ארוכה של פסקי דין חדשים של בתי הדין הרבניים שקובעים כי הן על פי הדין והן על פי פרשנות פסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון, לביה"ד הרבני סמכות שיפוט ייחודית בתביעת מזונות קטינים, הכרוכה כדין לתביעת הגירושין.[14]

יאמר שדו"ח ועדת שיפמן [15] לא לקח תחת חשבון אפשרות בדבר סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים מכוח כריכה, שכן בבתי הדין הרבניים דמי המזונות נפסקים בסכום הנמוך מהמינימום המקובל[16].

גם בבג"ץ 6598/16, שניתן ממש לאחרונה, סוגית כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין לא נדונה באופן עקרוני. כב' ביהמ"ש העליון חוזר להלכת שרגאי וממשיך לדבר במונחים של הפרדה בין סוגי התביעות, תביעה להשבת מזונות – בסמכות ביה"ד ותביעה עצמאית – בסמכות ביהמ"ש[17], בזמן שאנחנו רואים שהשיירה כבר מזמן נסעה לדרכה.

על פי פסיקתו האחרונה של ביהמ"ש העליון לכאורה הלכת שרגאי טרם בוטלה, אלא, שבפועל שתי התביעות מוגשות ע"י ההורים ושתיהן דנות בפסיקת מזונותיהם של ילדי הצדדים, כששתי הערכאות, בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, רואות עצמן מוסמכות לדון בשתיהן. 

 

עד מתי המחוקק יראה את סבלם של בעלי הדין ויברח מאחריות?

קריאת העובדות בבג"ץ 6929/10 מלמדת אותנו שהצדדים שם ניהלו הליכים בכל הערכאות האפשרויות, על פני שנים, וזאת רק בסוגית הסמכות!

בעלי הדין סובלים ויסבלו, ילדיהם של בעלי הדין יסבלו, והמחוקק, שלו מסורה האחריות להביא ליציבות ולוודאות, נמנע מלעשות מעשה.

בחוסר אחריות משווע, גם כאשר לכאורה יש רצון וכוונה טובה לצמצם מחלוקות וכאב מיותר לצדדים המתגרשים[18], הרשות המחוקקת שוגה קשות עת נמנעת ביודעין מלפתור את סוגית הסמכות ומותירה את הבמה לערכאות השיפוטיות להתקוטט ביניהן, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, והימנעות מפתרון בעיות משפטיות ואנושיות של ממש.

אנו סבורים שהגיעה שעת המחוקק לומר בבירור את דברו, לכאן או לכאן, לא להותיר את שתי הערכאות מתקוטטות זו בזו בסוגית מזונות הילדים, שאם לא כן תגבר ההחרפה, בזבוז הזמן וחוסר היציבות. עד שיאמר המחוקק את דברו,  ראוי שהלכת שרגאי תושב על מכונה במפורש.

 

 

[1] בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171 (1969).

[2] לדרך בה ניתן לבטל הלכה קודמת, בשפה ברורה וחדה, ראה והשווה לרע"א  8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 24.11.15), בפס' 28 לדברי כב' השופט נ. הנדל.

[3] הלכת שרגאי, ר' ה"ש 1, בעמ' 175-176 פס' 5.

[4] ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, בפס' 6 לדברי כב' השופט (בדימוס) מ.שמגר.

[5] בג"ץ 4407/12  פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, בפס' 16 לדברי כב' השופט י. עמית.

[6] בג"ץ 6929/10 פלונית נ' ביה"ד הרבני, בפס' 13 לדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארה דאז) השופטת מ. נאור.

[7] בג"ץ 8533/13 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול.

[8] שם, פס' 29 לדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארה דאז) השופטת מ. נאור.

[9] שם, פס' 30.

[10] בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלונית, בפס' 3 לדברי כב' השופט נ. הנדל.

[11] דנג"ץ 6454/14 פלונית נ' פלוני, בפס' 4 לדברי כב' הנשיא (כתוארו דאז) א. גרוניס.

[12] בג"ץ 787/14 פלונית נ' פלוני, בפס' 10 לדברי כב' השופט נ. הנדל.

[13] תמ"ש 58090-06-13 פלוני נ' אלמונים, פס' 12-14 לדברי כב' ס' הנשיאה השופט גביזון.

ר' גם החלטות דומות של בימ"ש לענייני משפחה לאור בג"ץ 6929/10  – תמ"ש 25034-11-14 אלמונית ואח' נ' פלוני [כב' השופט אליהו], תמ"ש 45590-09-14 ר.א.ט נ' ע.א [כב' השופט פישר], תמ"ש 23140-09-15 א.מ נ' א.מ, פס' 32 לדברי כב' השופט מ. לוי, תמ"ש 28170-10-15 ר.ס.ח ואח' נ' י.ח, פס' 13 לדברי כב' השופטת ש. גליק.

[14] תיק רבני (ב"ש) 1060275/1 פלוני נ' פלונית, תיק רבני (ב"ש) 109261/4 פלוני נ' פלונית, תיק רבני (י-ם) 1089594/3, פלוני נ' פלונית, תיק רבני (י-ם) 1089054/2 פלוני נ' פלונית.

[15] דו"ח ועדת שיפמן - דו"ח לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל, אוקטובר 2012.

[16] שם, ראה בעמ' 14-15.

[17] בג"ץ 6598/16 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול (כב' השופטת ע.ברון).

[18] חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014.