בשנים האחרונות, עקב התחזקותן של הרשתות החברתיות (פייסבוק, ווטסאפ, טווויטר, גוגל פלוס ועוד), חלק ניכר מהקמפיינים השליליים מפורסמים במדיומים אלו, ובהקפים עצומים, לעיתים תוך שימוש בפרופילים פיקטיביים בפייסבוק ובשאר אמצעים פוגעניים שמטרתם להחמיר את הפגיעה במושא ההכפשה.

זאת ועוד, בשל הזמינות והפופולאריות של הרשתות החברתיות בישראל, יכול יריב פוליטי להפיץ תוך זמן קצר ביותר פרסומים מכפישים על יריבו, ובתוך כך להסב נזק רב למושא ההכפשה.

כידוע, קיימת דעה בפסיקה כי פגיעה באיש ציבור מצדיקה את הגדלת הפיצוי שיש לפסוק לו בגין הפגיעה בשמו הטוב.  בפסק הדין - ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל וערעור שכנגד, נקבע כי:

"מן הראוי לפסוק פיצויים שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר "קוהלת": "טוב שם משמן טוב". אין כל סיבה שרמת הוויכוחים הציבוריים אצלנו תרד לרמת שוק, וכי יריבים פוליטיים יוכלו להשמיץ איש את רעהו כאוות נפשם בהסתמכם על העקרון שאיש ציבור חשוף לבקורת. אמנם זהו המנהג בארצנו. הרי מן הדין שניתן את ידינו לעקרו מן השורש".

בפסק דין אחר - ת"א (ב"ש) 2594/89 פרץ נ' פוטולצקי, נקבע כי "גם לפוליטיקה יש גבולות", וכי "שמו הטוב, וכבודו של אדם המתמודד בבחירות אינם הופכים הפקר ומרמס רגל לכל אדם המתנגד לו פוליטית וזאת אפילו אם המתמודד לא העדיף את המשמיץ על פני מועמד אחר בתפקיד ציבורי זה או אחר".

בפסק דין נוסף - ת"א (ת"א) 22815/85 נוף נ' אבנרי ואח' נקבע גם כן כי:          
"הנזק שנגרם לאיש ציבור, בתוקף היותו כזה, עקב פרסום לשון הרע נגדו, רב הרבה יותר, מנזק שנגרם לאדם פרטי, הידוע ומוכר בחוגו המצומצם, בלבד".

עקרונות פסיקתיים אלו יושמו בפסק הדין - ע"א (י-ם) 5452/04  עמירם מילר נ' שמואל כהן, שבו נפסק סך של 300,000 ₪ לטובתו של המערער, שהיה מועמד בסיבוב השני לבחירות בראשות עיריית כפר סבא. המערער הגיש תביעת לשון הרע נגד המשיבים שניהלו את מערכת הבחירות של ראש העירייה המכהן בכפר סבא, בגין פרסום מודעה זדונית ופוגענית מטעמו של המערער כנגד ראש העירייה. בפסק הדין נקבע כי מעמדו של המערער כאדם וכאיש ציבור, נפגע, וכי כשיקול להחמרת הפיצוי לא זו בלבד שהמשיבים לא הפנימו את חומרת התנהגותם, אלא שאחד מהם המשיך לעשות שימוש ציני בתוכן המודעה כלפי המערער. נקבע כי הנזק המוגבר צריך להוביל, כאמור, לפסיקת פיצויים מוגברים.

בפסק הדין - ע"א 89/04 ‏ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, נקבע כי החוק לא התיר בכל מצב מעשי השמצה והשתלחות באנשי ציבור בשם חופש הביטוי, ולא הקנה הגנה לפוגע גם אם הביטוי הוא הבעת דעה על איש ציבור, בנסיבות בהן לא נתקיים בפוגע יסוד של תום לב.

ברוח דומה פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 15267-09-17 סרנה נ' נתניהו ואח' (פסק הדין אושרר לאחרונה בבית המשפט העליון), בהותירו את הפיצוי שנקבע לראש הממשלה נתניהו בתביעת לשון הרע, וקבע כי:

"דין אחד לראש ממשלה ולאזרח מן השורה... בתי המשפט בישראל כבר הוכיחו כי דין אחד לנשיא, לראש ממשלה, לשרים ולאנשים שאינם נושאים בתפקידים בכירים".

עקרונות פסיקתיים אלו יפים במיוחד ביחס למערכת הבחירות המוניציפלית ההולכת וקרבה, שכן שמם של אישי ציבור אינו הפקר, וכמאמר המימרה השחוקה אך הנכונה "חופש הביטוי אינו חופש השיסוי".

 

*הכותב מייצג בתביעות לשון הרע נבחרי ציבור ומועמדים לבחירות ברשויות המקומיות