כחלק מקריסתה המפוארת של הגדרת "משפחה קלאסית" בלקסיקון הישראלי, ננסה במאמרנו זה לבחון את הדרך מהגדרת "משפחה" להגדרת "הורות".

לצורך מאמרנו זה נגדיר הורות כקשר בין כל זוג הורים– אב ואם, או אם ואם, או אב ואב או שני אבות ואם, שתי אימהות ואב – אשר קיבלו החלטה משותפת להביא לעולם ילד, מבלי לנהל מערכת יחסים זוגית ביניהם.

להבדיל ממשפחות המורכבות מזוגות ידועים בציבור ומשפחות של זוגות חד מיניים שכבר זכו לקפיצת הדרך הראויה, באופן זה שקיימת הכרה ומעמד משפטי מחייב בקיומן כמשפחות[1], חרף היותן מחוץ למבנה "קלאסי", הורות (parenthood) על צורותיה, טרם קיבלה הכרה דומה.

להבדיל ממשפחה, מערכת המורכבת ממשולש של יחסים, בין הורים לילדיהם, שחיים תחת קורת גג אחת ומדברים (פחות או יותר) את אותה שפה משותפת, בעולם המשפט נעדרת, עדיין, ההכרה בקיומה העצמאי של הורות, כמקימה חובות וזכויות בין ההורים עצמם.

 

מתוך ההכרה בזכויותיו של הקטין מול הוריו, ננסה לבחון האם ניתן להמשיך ולפסוע משפטית הלאה ולקבוע כי בין כל זוג אנשים שהתקשרו לצורך הולדת ילד משותף, ולצורך זה בלבד, יכול שייוצר גם הסכם מכללא בנוגע ליחסים האופקיים ביניהם?

כדי לנסות ולענות על שאלה זו, נתמקד בשתי נקודות מבט מהותיות שיש לתת עליהן את הדעת – נקודת מבטו של הילד ונקודת מבטם של ההורים.  

 

בחינת נקודת המבט הראשונה – ההתחקות אחר נקודת מבטו של הילד

בחינת ההליכים מעיניי הילד אפשרה לבתי המשפט לענייני משפחה להכיר כהכרה משפטית בקשרי משפחה שונים – לדוג', קשר אחאות (brotherhood), והקשר בין קטין לבין בן זוג לשעבר של הורהו, שהקשר ביניהם הוא קשר פסיכולוגי בלבד[2].

דרך נקודת מבטו של הקטין והעמדת הקטין כציר מרכזי, שממנו ייקבע מי הם הקרובים לו, מי האחראיים אליו, מי ייחשבו כאפוטרופוסים הטבעיים או המשפטיים עבורו והמעמד שיש להם בחייו של הקטין, ניתן להקים מערכת של חבויות כלפיו.

האופן שבו תופס ילד את הבגירים המגדלים אותו עשוי להוות אינדיקציה מספקת ליצירת חיבור משפטי בינו לבין האחראים על גידולו, גם אם לפחות אחד מהוריו איננו הורה ביולוגי או הורה מאמץ של הקטין, שכן עיניו של הילד משקפות באופן האובייקטיבי, האותנטי והראוי ביותר את מציאות החיים של המשפחה כפי שהילד הכיר ומכיר אותה.

 

בחינת נקודת המבט השנייה – הורים בצורת חיי משפחה "אלטרנטיביים"

להבדיל מנקודת מבטו של הילד שמתפתחת, כאן צצות יותר קושיות מתשובות לנקודת המבט ההורית.

נכון להיום, טרם הוסדרו היחסים שבין ההורים עצמם, בוודאי אם אנו תחת ההנחה שלפחות אחד מההורים איננו הורה ביולוגי או הורה מאמץ של הקטין, ומעמדו הנו לכל היותר כהורה פסיכולוגי.

 

להבדיל מהורים שניהלו גם מערכת יחסים זוגית, מערכת החובות והזכויות השוררת ביניהם נובעת מעצם הזוגיות שיש או שהייתה ביניהם בעבר, ואולם ההורות לכשעצמה אינה יוצרת כל זיקה ומחויבות ביניהם.[3]  

 

נוסיף ונחדד שבחינת חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מלמדת שזוג אנשים שהתקשרו ביניהם לשם הבאת ילד משותף לעולם, אינם נמנים בהגדרה של בן משפחה. הקשר בין כל הורה לבין הילד המשותף הוא אמנם קשר משפחתי, אך ההורים עצמם אינם בני משפחה עפ"י הגדרות החוק. מדוע העניין נחשב כבעייתי? משום שנוצר כאן ריק. 

כך לדוגמא, בגירים המעוניינים להתקשר ביניהם לצורך הורות משותפת, ולשם כך להסדיר את מארג היחסים ביניהם בהסכם מחייב, על פניו אינם יכולים לאשר הסכם זה בבתי המשפט לענייני משפחה לפני התעברותה של האישה.[4]

בעייתיות נוספת שעולה, נעוצה במצב השכיח שלאורך שנות זוגיות משותפת נוצרת חלוקת נטל בין ההורים שאינה שווה. כאשר ההורים הם בני זוג, בן הזוג שנחשב לבן הזוג "הביתי", שהקריב את ההתפתחות האישית והקריירה שלו לאורך השנים לשם גידול הילדים, יכול לתבוע את בן הזוג "הקרייריסט", כך שההקרבה זו תקבל ביטוי באופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג, או בפיצוי בדמות מזונות. ואולם כאשר ההורים הם "רק הורים", ללא שום חיבור מעבר להורות, קיים חסר ועדיין אין בנמצא מנגנון לאיזון הפער שנוצר ביניהם נוכח הטיפול וההשקעה מרבית של הורה אחד בילד המשותף.

 

מבנה משפחתי ומערכת משפטית של חובות וזכויות שנבנית מתוך נקודת מבטו של הקטין –  טיב היחסים ביניהם ביחס אליו וביחסים הפנימיים שלהם[5]  - סוגיות אלו וסוגיות נוספות בנוגע ליחסים בין הורים שאינם בין זוג, טרם הועלו לשולחן המחוקק.

האם המחויבות שקמה להורים כלפי ילדם יכולה באופן עקיף או ישיר ליצור גם מערכת מחויבויות ממוניות בין ההורים, אף על פי שבחרו במודע לחיות בנפרד וללא שום חיבור אלא ביחס לילד עצמו?[6]

האם מוסמכת מערכת המשפט ליצור מערכת של זכויות וחובות ממוניות בין הורים, חרף העובדה שאלו מרצון התרחקו מקשרי זוגיות המייצרים ביניהם מחויבות?

אלו הן שאלות מהותיות שהאינטרס החברתי, טובת ההורים ובעיקר טובת הילד מחייבים את המחוקק לתת עליהן את הדעת ולהסדיר את המבנה המתפתח של הורות משותפת, ויפה שעה אחת קודם, לפני שהרשות השופטת תידרש שוב למלא את החסר ולתת התייחסותה לכך.

 

 

 

 

[1] עמ"ש (מחוזי חיפה) 418-12-08 ס. ג נ' ג.ג (פורסם בנבו, 08.03.2009); תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 3140/03 בעניין נ' ר. א (פורסם בנבו, 16.02.2004).

[2] ראו פסק דינו של כב' השופט נ. פישר בתמ"ש 58503-05-16 (ראשל"צ) פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 25.1.18); תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 28398-10-12 נ.ש נ' ק.ש (פורסם בנבו, 19.05.2016); תמ"ש (משפחה ראשון לציון) 58503-05-16 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 25.01.2018); תלה"מ (משפחה חיפה) 60660-06-16 ויצמן עדי נ' שחם ויצמן חגית (פורסם בנבו, 08.01.2018).

[3] להרחבה בסוגיה ראה מאמרה של איילת בלכר-פריגת "מזוגיות להורות משותפת – מסגרת משפטית להסדרת היחסים הכלכליים בין הורים במשותף" משפט ועסקים יט 821 (2016).

[4] ראו פס' 14 לפסק דינה של כב' השופטת תמר סנונית פורר בתה"ס (משפחה תל אביב-יפו) 855-10-13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 29.10.2013)

[5] ראו פסק דינו של כב' השופט נ. פישר בתמ"ש 58503-05-16 (ראשל"צ) פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 25.1.18).

[6]  ראו פסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט דצינגר בבע"מ  4751/12 אלמוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 29.8.13).