מהאנייה Zong לבית הלבן – המסע הבלתי ייאמן בן מאות השנים אל "העולם החדש", בספינות העבדים.

 

 

ניסתה של האשה האפרו-אמריקאית הראשונה לבית הלבן, הגב' קמילה הריס, בתו של פרופ' דונלד הריס תושב ג'מייקה במקור, הנה ציון דרך משמעותי במסע עגום בן מאות שנים שתחילתו בחופי יבשת אפריקה וסופו באמריקה. המדובר כמובן, בסחר העבדים אשר במהלכו, בתקופה שבין המאה ה- 16 למאה ה- 19 הועברו בכפייה 12.5 מיליון תושבי יבשת אפריקה אל "העולם החדש".

 

בתקופה שבין 1761 עד 1807 שלטה בריטניה ב- 40% מהיקף סחר העבדים העולמי. אניות יצאו מאירופה כשהן נושאות אלכוהול, תחמושת, וסוסים למערב אפריקה. שם פרקו מטענים אלו ובמקומם הועלו על האניות עבדים "טריים" שזה עתה "לוקטו" מ"שדות אפריקה". האניות הפליגו לחופי יבשת אמריקה שם "פרקו" את מטעני העבדים שנמכרו לבעלים שונים, והעמיסו מטעני טבק, קפה, רום, כותנה (שיוצרו באמריקה באמצעות העבדים...) וחזרו עם מטענים אלו למדינות אירופה.

 

אחד האירועים המשמעותיים והמייצגים של אותה תקופה וסחר הנו סיפורה של האנייה Zong אשר הפליגה בחודש נובמבר מאפריקה לג'מייקה כשהיא נושאת מטען של 380 עבדים. רב חובל האנייה וצוותו טעו בתחשיבי הניווט וכך יצא שבסוף חודש נובמבר- תחילת חודש דצמבר 1781 ה- Zong הייתה רחוקה שבועות רבים מסיום מסעה המיועד ואילו מלאי המים והמזון הלך ואזל. משמעות הדברים היא שצוות האנייה המצומצם היה צפוי לעמוד אל מול 380 עבדים רעבים, צמאים ומיואשים שיכלו כמובן לפרוץ במרד על האנייה –"תופעה" ממנה סבלו כ- 10% מאניות העבדים. אי לכך, על מנת לנטרל את הסכנה הצפויה, החליט צוות האנייה "להיפטר" מהעבדים על ידי השלכתם למים כשהם כפותים באזיקים בשלושה סבבים, בהפרשי של מספר ימים בין סבב לסבב. סך הכל נרצחו בדרך זו 112 עבדים ועשרה נוספים השליכו עצמם למים במה שנראה כהתאבדות.

 

האנייה הגיעה לבסוף לחופי ג'מייקה בתאריך 22 בדצמבר 1781, פרקה את מטען העבדים שנותרו באנייה, החליפה את שמה וחזרה לאנגליה. בתאריך 26 באוקטובר 1782 הגישו בעלי האנייה תביעת ביטוח כנגד חברת הביטוח שביטחה את העבדים ודרשה פיצוי בסך 30 ליש"ט לראש. למרבה האבסורד בערכאה הראשונה התביעה התקבלה וחברת הביטוח נדרשה לשלם פיצוי בסך כולל של 3,660 ליש"ט בגין אותו חלק מהמטען אשר לפי טענת בעלי האנייה היה הכרח להשליך אותו לים.

זה המקום להבהיר ,כי, באופן היסטורי הביטוח הימי נועד לכסות את אירועי סיכון הבאים: הלוואה בריבית גבוהה הניתנת לבעלים או לרב החובל, למימון מסע ימי אשר פירעונה מותנה בכך שהאנייה תגיע ליעדה ותשלים את המסע הימי ("bottomry"); היזק כללי (general average) שהוא אירוע בו נגרמים הפסדים כתוצאה מהקרבה שיש להקריב על מנת להציל את האנייה והצוות במהלך המסע הימי (כגון קריעת המפרשים בעת סערה, או השלכת מטענים לים); וכן סיכוני הים – "Peril of the Sea".

 

על סמך עקרונות אלו התפיסה המשפטית שליוותה את סחר העבדים הייתה, כי אניות עבדים יכולות להיות מבוטחות כנגד פיראטיות, מעצר והתקוממות של עבדים- כל אלה אירועים בלתי צפויים המהווים "Peril of the Sea". לעומת זאת, מוות של עבדים כתוצאה ממחלה או מחסור במים או מזון (הנחשבים ל"מוות טבעי") אינם מבוטחים; וכך גם מוות כתוצאה מהימשכות מסעות מעבר למתוכנן, בשל רוחות חלושות או טעויות ניווט. למעשה, הביטוח לא היה ביטוח של עצם חיי העבדים עצמם כי ביטוח של "סחורה במעבר" ומאחר וביטוח ימי אינו מכסה את הפגמים או החולשות הטמונים במטען עצמו המועבר בהובלה ימית, כך גם חיי העבדים עצמם לא היו מבוטחים.

 

עניינה של האנייה Zong לא היה שונה משורה של מקרים דומים שנדונו באותה תקופה, בהם חויבו חברות הביטוח לפצות בתגמולי ביטוח עבור אובדן עבדים שנהרגו במהלך דיכוי מרד (אם כי הפיצוי רק עבור עבדים שמתו ישירות מהדיכוי ולא עבור אלו שמתו מכיוון שבלעו מי ים, תלו עצמם, או מחמת צער ועגמת נפש), כולל מכוח העיקרון, כי דיכוי שכזה על "נזקיו" הנו מסוג הקרבה שנדרשה לצורך המשך המסע הימי.

על רקע כל האמור, פסיקת פיצוי לבעלי ה- Zong מכיוון שנאלצו להקריב חלק מה"מטען" עקב המרד הצפוי כתוצאה מהמחסור הצפוי במים ובמזון עקב התארכות המסע הימי מעבר למתוכנן, אינה למרבה הצער אבסורד, כי אם שיקוף של הנורמה השלטת באותה תקופה.

 

יחד עם זאת בערכאה השנייה התהפכה התמונה. בשלב זה התברר, כי בפועל בתחילת אותו חודש דצמבר, בין הימים 6-9 לחודש ירדו גשמים על האנייה בכמות שהספיקה למלא את מאגרי מי השתיה, כך שלא היה צפוי מחסור במים ובכל זאת סבב נוסף של השלכת עבדים התבצע. עוד ניתנה שימת הלב לכך שהעבדים הושלכו לים כמות שהם, ללא מיון כלשהו, כולל נשים וילדים, בעוד שהיה צפוי כי אם בחשש ממרד מדובר, הצוות ישליך לים רק את העבדים החזקים והמסוכנים. בתוך כך ניתנה גם החשיבה לכך שלמעשה הצוות לא היה חייב להשליך את העבדים לים- הוא יכל להשאיר אותם כפותים בבטן האנייה, ולהפקיר אותם לגורלם ולסיכויי הישרדותם עד אשר יגיעו לג'מייקה, וגם בכך לנטרל כל חשש למרד, ככל שהיה קיים. אי לכך הורה בית המשפט על קיום משפט חוזר, אשר ככל הידוע לא התקיים מעולם ובעלי האנייה בפועל לא קיבלו את הפיצוי אותו תבעו.

 

הסבב השלישי של הרצח חסר התוחלת (זה שבוצע לאחר ירידת הגשמים) חשף כי ככל הנראה הסיבה האמיתית להשלכת העבדים למים הייתה חישוב כלכלי קר של התמורה המופחתת אותה ניתן היה לקבל עבור העבדים אשר היו צפויים להגיע לחופי ג'מייקה תשושים לאחר מסע שהתארך מעבר למצופה ובכך להפחית מהאטרקטיביות שלהם בשוק ומשווים. הבעלים חשבו כי יעלה בידם לבצע הונאת ביטוח באופן שאם יצדיקו את השלכת העבדים בחשש למרד צפוי, הם יקבלו פיצוי עבור אובדן המטען. מהלך שכמעט צלח.

 

הגם שבעלי האנייה לא הועמדו מעולם לדין, עניינה של האנייה Zong זכה להד חברתי באנגליה, אשר הוביל לשורה של חוקים אנגליים שנחקקו בשנים 1788, 1807, 1833 אשר צמצמו את היקף הסחר בעבדים ברחבי האימפריה הבריטית עד לביטולה הסופי.

 

חלפו עוד שנים רבות עד אשר העבדות בוטלה בארצות הברית, ושנים רבות עוד יותר עד אשר בתו של אפרו-אמריקאי תושב אותה ג'מייקה תיכנס לבית הלבן של ארצות הברית של אמריקה כסגנית הנשיא. ימים יגידו כיצד המסע הזה, יימשך.

 

מאת עו"ד יואב הריס, מומחה למשפט ימי, הריס ושות', משרד עורכי דין