אלא, שלעניות דעתנו, הדין הקיים אינו כולל הוראות המסדירות סיטואציה זו בצורה ראויה ו/או יעילה. במצב הקיים, פטירתו של בעל דין תביא במקרים רבים לעיכוב משמעותי בהמשך ניהול ההליך ולחוסר וודאות, אשר יפגעו בבעלי הדין; לא מן הנמנע גם שפטירתו של בעל דין תוביל לעיוות דין ולהתרחשותה של "תאונה משפטית".

ניקח למשל את הסיטואציה בה תוך כדי ניהול ההליך המשפטי (וטרם סיומו) נפטר הנתבע. במקרה זה, אין בנמצא פרוצדורה המופעלת כברירת מחדל - הדעה לפיה במות בעל דין עזבונו נכנס לנעליו הינה טעות משפטית נפוצה; אף על פי שעיון בפסיקת בתי המשפט יגלה מספר רב של דוגמאות בהן מונה עיזבונו של פלוני שנפטר, כבעל דין במקומו, לחוד או יחד עם יורשיו, הרי שעיזבון הוא איננו אישיות משפטית, והוא אינו יכול להיות בעל דין.

אז מה כן קורה כשבעל דין נפטר? איך ממשיכים מכאן? הכלל הקבוע בתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא שתובענה לא תפוג משום שאחד מבעלי הדין נפטר. אם הפטירה אירעה לאחר שהדיון הסתיים, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין. אך מה לגבי הסיטואציה בה נפטר בעל דין בטרם הסתיים הדיון? תקנה 38 מספקת לכאורה את הפתרון למקרה זה. תקנה 38 מסמיכה את בית המשפט (לרבות רשם) להורות, כי מנהל העיזבון, או היורשים, או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין שנפטר, יהיו לבעלי דין במקומו.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי דרך המלך היא, שמנהל העיזבון או יורשיו של בעל הדין שנפטר יהוו את חליפיו; על כן, על דרך כלל, יהיה זה מן הראוי להמתין להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה, או מינוי מנהל לעיזבון, בטרם יינתן צו לחילופו של בעל הדין שנפטר.

אלא שדרך המלך לפיה ימתין בית המשפט להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה (או עד למינוי מנהל עיזבון) הינה במקרים רבים דרך חתחתים. על פי רוב, לוקח זמן עד אשר מתקבל צו קיום צוואה או צו ירושה (או עד שמתמנה מנהל לעיזבון). ראשית, היורשים הפוטנציאליים, על פי דין או על פי צוואה, לא תמיד ימהרו לפנות ולהוציא צו קיום צוואה/צו ירושה מיד לאחר הפטירה; לעיתים הם ימתינו עד תום תקופת האבל ורק אז יפנו לטפל בעניינים אלה, ויחלוף זמן נוסף עד אשר יתארגנו ויפנו בבקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה. אלא שגם אז, עשויות להיות מוגשות התנגדויות לבקשה למתן צו קיום צוואה/צו ירושה, שיובילו לעיתים לניהול הליכים משפטיים שעשויים לארוך שנים, שרק בסופם ייקבעו יורשיו החוקיים של בעל הדין שנפטר.

במצב זה, עולה בין היתר השאלה, מה אשם בעל הדין שכנגד, אשר הלכה למעשה "נתקע" בהליך המשפטי ואינו יכול עוד לקדמו; כך למשל, תובע שסבל נזק ממוני עקב עוולה שעוול כלפיו נתבע, אינו יכול להמשיך ולנהל את התביעה שהגיש נגד הנתבע, באמצעותה הוא מבקש להיפרע את נזקיו, וזאת עקב פטירתו של הנתבע. קשה לקבל מצב שכזה, ואין כל הצדקה, כי מלחמות בין יורשי הנתבע או סתם השתהות מצידם בהסדרת נושא הירושה, יעכבו את התובע בקבלת סעד בגין הנזק שנגרם לו.

גם אם "יתמזל מזלו" של התובע, ולבקשה שתוגש למתן צו קיום צוואה/צו ירושה (או למינוי מנהל עיזבון) בעניינו של הנתבע לא יוגשו התנגדויות (מה שעלול כאמור לגרום לכך שיחלפו שנים עד שייקבעו יורשיו החוקיים של הנתבע), הרי שהדין אינו קובע זמן מוגדר במהלכו יש להשלים את הליכי הוצאת צו קיום הצוואה או צו הירושה. האמור לעיל נכון גם למצב בו התובע הוא בעל הדין שנפטר, וההתייחסות למצב בו הנתבע נפטר נעשתה רק לצורך הדוגמא.

אינדיקציה לגבי פרק הזמן בו יושהה ההליך המשפטי לצורך הוצאות צו קיום צוואה/צו ירושה לבעל הדין שנפטר ניתן לקבל מפסק דינו של בית המשפט העליון גד מכלוף נ' פקיד שומה נתניה . באותו עניין, ביקשו באי כוחו של בעל דין שנפטר (המערער), מספר רב של ארכות לצורך בירור זהות יורשיו של בעל הדין שנפטר. בית המשפט נעתר לאותן בקשות ארכה מרובות ואף העניק שהות נוספת לצורך בירור זהות היורשים. כלומר, פטירתו של בעל הדין גרמה לעיכוב של חודשים ארוכים בבירור ההליך המשפטי.

מדובר כמובן במצב שרחוק מלהיות אידיאלי, בו הליך משפטי, אשר במחוזותינו מתברר בלאו הכי במשך תקופה ארוכה (לרוב מדובר בשנים), יתעכב בצורה משמעותית עקב פטירתו של אחד מבעלי הדין - כאמור סיטואציה שכיחה וטבעית.

הדין אינו מחייב את בית המשפט בפניו מתנהל ההליך המשפטי להמתין להוצאת צו ירושה/צו קיום צוואה, אלא נותן בידי בית המשפט פתרונות נוספים. תקנה 38 מאפשרת לבית המשפט למנות לבעל הדין שנפטר "חליף אחר" ולא להמתין עד שייקבעו יורשיו החוקיים של בעל הדין שנפטר אשר יוכלו להיכנס בנעליו.

פתרון זה, אף על פי שהוא עשוי למנוע את השהיית ההליך המשפטי לפרק הזמן שנדרש לצורך בירור זהות היורשים (או לקצרו בצורה משמעותית), טומן בחובו סכנות. טול למשל מקרה, בו בית המשפט יחליט שלא להמתין עד לבירור זהות יורשיו של בעל הדין שנפטר, וימנה יורש פוטנציאלי של בעל הדין שנפטר (כמו למשל את בנו) לחליפו של בעל הדין שנפטר. אותו חליף שמונה על ידי בית המשפט ייקח לידיו את ניהול ההליך המשפטי ויבצע פעולות כאלה ואחרות, אשר מטבע הדברים, ישפיעו על תוצאות ההליך המשפטי. בהמשך יתברר, כי החליף שמינה בית המשפט, אינו היורש החוקי של בעל הדין שנפטר, וכי בצוואה שהפקיד אצל עורך דין פלוני, קבע המנוח את שכנו כיורשו החוקי. במצב זה, עשוי היורש החוקי (שכנו של המנוח) לטעון, כי מאחר שהוא לא צורף להליך המשפטי כחליפו של המנוח, הרי שהקביעות שנקבעו בהליך המשפטי אינן מחייבות אותו. מדובר כמובן במצב לא רצוי (לשון המעטה), בו התרחשה מעין "תאונה משפטית", שעה שאותו חליף שמונה על ידי בית המשפט ייתכן וביצע פעולות שאינן על דעתו של מי שנקבע בסופו של דבר כיורש החוקי של המנוח, שלא בהכרח מחייבות את היורש החוקי וייתכן ואף גרמו לו נזק. זו בדיוק הסיבה שבתי המשפט העדיפו שלא לילך בדרך זו וקבעו, כי המתנה עד שיתבררו יורשיו החוקיים של הנפטר היא דרך המלך.

הדין הקיים, על חלופותיו השונות כפי שהוצגו לעיל, רחוק אפוא מלהניח את הדעת. יצוין גם, כי פנייה של עורכי דינו של בעל הדין שנפטר לבית המשפט, בבקשה לעיכוב ההליך עד לבירור זהותם של יורשי המנוח, שהינה פרקטיקה שכיחה (כפי שנעשה גם בעניין מכלוף שנזכר לעיל), היא כשלעצמה בעייתית, שכן עם פטירתו של בעל הדין, פוקע ייפוי הכח של עורכי דינו והם אינם מוסמכים עוד לפעול בשמו. למעשה, ברגע שבעל דין נפטר, אין מי שמוסמך לפעול בשמו.

ייתכן ומוטב שהמחוקק יידרש לסיטואציה שכיחה זו וידאג להסדרתה בצורה טובה יותר.

המשך המצב הקיים, למותר לציין, גורם, בנוסף על התרחישים הבעייתיים שתוארו לעיל, גם לחוסר וודאות. כך לצורך הדוגמא, במצב בו בעניינו של בעל הדין שנפטר התנהלו מספר הליכים משפטיים שונים בערכאות שונות - גם זו אינה סיטואציה נדירה כל כך - לפטירתו עלולה להיות תוצאות שונות, בכל אחד מן ההליכים בהן היה המנוח בעל דין. כך למשל יכול בית משפט א' להחליט שהוא ממתין עד שתתברר זהות יורשיו של המנוח, גם אם פירוש הדבר הוא עיכוב ההליך למשך תקופה ארוכה, ובית משפט ב' יכול להחליט שהוא ממתין 60 יום בלבד ואם עד אז לא תתברר זהות היורשים, ימנה הוא בעצמו חליף למנוח. מדובר כמובן בתוצאה לא רצויה, אשר עשויה לכאורה להוביל למצב לא הגיוני, בו ייקבעו למנוח חליפים שונים בהליכים שונים המתנהלים בעניינו.

לכותבי מאמר זה אין פתרון כולל לבעיה נושא מאמר זה, אולם הם מציעים כפתרון אפשרי, כי עם פטירתו של בעל דין, ימנה בית המשפט בעל תפקיד, אשר יהיה נתון לפיקוחו; בעל תפקיד זה ייכנס בנעליו של בעל הדין שנפטר וימשיך לנהל את ההליך באופן שימנע את עיכוב בירור ההליך ואת הפגיעה האפשרית בבעלי הדין כתוצאה מכך, ובנוסף, ישמור על העיזבון וידאג לזכויותיהם של מי שייקבעו כיורשיו החוקיים של בעל הדין שנפטר; אפשר שאותו בעל תפקיד יהיה מנהל עיזבון זמני שימונה על ידי בית המשפט. פתרון זה מצריך כמובן עוד מחשבה מרובה והסדרתם של סוגיות שונות, כמו למשל שכר טרחתו של אותו בעל תפקיד, האחריות לפעולות שיבצע (ולנזקים אפשריים שייגרמו כתוצאה מפעולותיו) וכו'.

הכותבים הינם ממשרד עורכי הדין צברי-פרקש ושות', עורכי דין