סעיף 35 לחוק הירושה קובע שמי שהיה עד לצוואה או ערך אותה וכל מי שנטל חלק בעריכת הצוואה, הוראת הצוואה לטובתו ולטובת בן זוגו מתבטלת. החוק אינו קובע מי יקבל את חלקו של המעורב בעשיית צוואה.

נקדים ונאמר כי הוראת סעיף זה לחוק הירושה הינה נוקשה ואף דרקונית. משהוכח שהזוכה על פי הצוואה היה מעורב בעשיית צוואה הוא נלכד במלתעות סעיף 35 לחוק הירושה ומאבד את חלקו ,אפילו הוכח שרצונו המלא של המוריש היה לצוות לו.

מהי מעורבות? יש המפרשים זאת בצורה קפדנית ויש שלא. לדעת המקלים לא כל מעורבות תביא לפסילתו. למעשה הכל תלוי בנסיבות עריכת הצוואה. לדוגמא- הפניה והסעת המצווה לעורך הדין, קשר עם הזוכה עם עורך הדין, תשלום שכר טרחה לעו"ד וכמובן נוכחות בעשיית הצוואה. לא פעם ביטל בית המשפט צוואות בהן הזוכה היה המניע מאחורי הצוואה על אף שהיה זה רצון המצווה הוא זה שהוציא את הצוואה לפועל לפי בקשת המצווה. לכן יש להיזהר ולהישמר ולא להיות פעיל בתהליך הצוואה אף שלעיתים המצווה עצמו נזקק לעזרה כגון- מציאת עורך דין, הכנת תעודה רפואית, איתור פרטי רכוש מספרי זהות ושמות מדויקים של הזוכים ועוד.

בבע"מ 384/19 פלוני נ' פלונית בבית המשפט העליון הרחיב כב' השופט נ' הנדל את העיקרון לפיו יש לשמור על האוטונומיה של המצווה וכל מי שהוא עד לצוואה או מעורב בעשייתה אינו זוכה על פיה. אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין פעולות המעורב להוראות הצוואה ויתכן שזה אף רצון המצווה. עצם המעורבות פוסלת את ההוראה ותוצאה זו מגנה על המצווה ומהווה הרתעה ראויה כגד מעורבות. לאחרונה רבו המקרים בהם בתי המשפט פסלו זוכים על פי צוואה בשל מעורבותם. ומכאן לשאלה המעניינת מי יקבל את חלקו של המשתתף בעריכת הצוואה? החוק אינו מתייחס לכך.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון לפני 50 שנה בשנת 1970 (כשנה לאחר חקיקת חוק הירושה) התעוררה שאלה זו .כב' השופט י' קיסטר קבע כי אין להרחיב את הפסול גם על מי שנהנה בעקיפין כיורש על פי דין שהוא בעצם אותו אחד. השופט י' קיסטר הסתמך על תקדים אנגלי מנחה משנת 1855 gurney v. gurney אשר קבע שאין להרחיב את הפסול גם אם המעורב זוכה כיורש על פי דין.

בעניין ת"ע 47068-10-18 (י-ם) קבע כב' השופטת א' כץ כי על פי הפסיקה יש לראות אותו חלק בעיזבון , כנכסים שהמוריש לא ציווה לאיש. לכן אותו חלק יתחלק בין היורשים על פי דין. כך שחלקו של המשתתף בעריכה או שהיה עד לה מתחלק בין היורשים על פי דין גם אם המעורב יהיה בינהם או אפילו היורש על פי דין היחיד בשלמות. תוצאה זו אינה הגיונית ולכן היו שהציעו כי חלקו של המשתתף בעריכה יתחלק בין הזוכים האחרים על פי הצוואה. יש בזה היגיון רב בכך שהמשתתף בעריכה לא יזכה בעצם בחלקו שעל פי הצוואה שבוטל ובכך תהפוך ההרתעה מפני מעורבות להרתעה של ממש. עוד יש לומר שהמצווה לא רצה שיורשים על פי דין יירשו אותו זולת המשתתף בעריכה. אנו מציעים ללכת בדרך הביניים באופן שחלקו של המעורב בעשיית צוואה יתחלק בין היורשים על פי דין בלא שהמעורב יכלל בניהם.

 

מאת: עו"ד אורי צפת, משרד עורכי דין. התמחות בתחום דיני הירושה