החוק מנחה להגן על הייצור המקומי ולטפח אותו, ולכן תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), מאפשרות העדפה במכרז להצעה שהמרכיב הישראלי בה הוא לפחות 35%, ואפילו אם מחירה גבוה ב 10-15% מהצעה אחרת.

ומה עושות חלק מהחברות?

שיטה ראשונה היא להצהיר על כך שהחברה עומדת בתנאי ה-35%, כשלמעשה רק חלק נמוך בהרבה מהייצור מבוצע בארץ והיתר בחו"ל. הנושא לא תמיד נבדק לעומק על ידי ועדות המכרזים בשל הצורך בהעמקה בנדבכים שלמים של ההצעה והזמן שהדבר מצריך. כל זאת כאשר יש דרכים שונות וריאליות לבחון את ההצעות ולחשוף את העניין עד תום.

את השיטה השנייה אני מכנה "גיור שלא כהלכה". חברה מייבאת חומר גלם, מבצעת בו שני שינויים שאותו היא מכנה 'מהותיים' וכנגזרת מגדירה אותו כחלק אינהרנטי מהמוצר המיוצר בארץ, למרות שאם מנטרלים את חומר הגלם לא מגיעים ל – 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה. בתחילת השנה, אשר בית המשפט העליון, את פסק הדין בעניין חברת החשמל. נקבע כי במקרים כאלה יש לנטרל את מרכיב חומר הגלם הזר בחישוב חלק המוצר המיוצר בישראל. לטעמי פסק דין זה חייב לשמש כל תעשיין ישראלי שניגש למכרזים ממשלתיים ושל החברות הממשלתיות, וזאת בכדי להימנע מהפסד במכרז לחברה אחרת שלמעשה לא עמדה בכללים, כאשר לו לעומת זאת יש 35 אחוז מרכיב ישראלי בהצעה.

השיטה השלישית נוגעת למיקום המפעל באזורים שונים בארץ. כידוע, ישנם אזורי עדיפות לאומית הזוכים להטבות וקדימות בסדר העדיפויות. מה עושות חברות מסוימות? ממקמות משרד זניח שפועל באזור עדיפות כזה, בשדרות למשל, בעוד שהמפעל המייצר ממוקם באזור אחר שאינו אזור עדיפות. גם כאן החברה "סומכת" על כך שמפרסם המכרז לא צולל לעומקם של דברים, אלא אם כן מניחים את הסוגיה לפתחו.

ההשלכה של שימוש של יצרנים ב-3 השיטות שהזכרתי ובעוד מספר דרכים, היא שמי שמשקיע מאמץ אמיתי וכספים רבים בייצור מקומי ו/או מייצר באזורי עדיפות לאומית מוצא עצמו מפסיד במכרז לגורם אחר, שמוצא פרצות או העדר בדיקה רצינית, ומנצל אותן לרעה. כך גם יבואנים אשר המחוקק לא ראה לפגוע בעקרון השוויון ולהפלות אותם מול כאלה שאינם עומדים בתנאי החוק. החוק אומר את דברו בבירור ועם זאת, נוכח התופעות שציינתי נדרשת אכיפה שתסגור את הפרצות המנוצלות ככל שניתן ויתכן שאף שינויי חקיקה. לדעתי יש מקום שמפרסם המכרז, יבחן בצורה מעמיקה את הדברים ויבחן באופן יסודי פניות של החברות שהפסידו במכרז. כל זאת נדרש על מנת שההגנה על הייצור המקומי ו/או על עקרון השוויון, לא תישאר בגדר סיסמא בלבד, אלא תבוצע הלכה למעשה.

הכותב הוא שותף מייסד במשרד פרופ' ביין ושות'