בחודש יולי 2017 נעצר ונחקר מיקי גנור בחשד למתן שוחד בפרשת הצוללות. בחלוף ימים בודדים במעצר, פורסם כי חתם על הסכם עד מדינה ולפיו, ימסור פרטים מפלילים בפרשה, יועמד לדין ויורשע בעבירות מס שבגינן ירצה עונש מאסר בן שנה וישלם קנס בסך 10 מיליון ₪.

לפי הסכם זה, יקבל גנור טובת הנאה של חסינות מהעמדה לדין בפרשת שוחד חמורה תמורת גיוסו כעד מדינה ותמורת הפללת חשודים אחרים בפרשה.

לאחרונה, הודיע גנור לפרקליטות שהוא חוזר בו מהסכם עד המדינה ושהופעלו עליו לחצים מצד המשטרה להודות ולהפוך לעד מדינה.

בעקבות כך הודיעה הפרקליטות לגנור כי בשל השינוי המהותי בגרסתו, מבוטל הסכם עד המדינה עמו.

משמעות הודעת ביטול הסכם עד המדינה:

הסכם עד מדינה נערך בין חשוד בפלילים לבין פרקליטות המדינה ומקנה לו חסינות בפלילים.

בסמכות פרקליט מחוז להורות על ביטול הסכם עד מדינה במידה ואותו חשוד הפר באופן מהותי את תנאי ההסכם או חזר בו מהודאתו במשטרה. אז, עד המדינה צפוי לעמוד לדין כחשוד באותה פרשה.

שינוי גרסת עד מדינה מהווה טלטלה רצינית לפרקליטות וגם לחקירה עצמה, שהרי, לכל הפחות צריכים לחקור את כולם מחדש.

היו מקרים בעבר שבוטלו הסכמים עם עדי מדינה והשאלה המרכזית היא האם ניתן לעשות שימוש באמרותיו המפלילות כנגדו או כנגד אחרים 

התשובה לשאלה זו, תלויה במספר משתנים כפי שנקבעו ע"י בית המשפט העליון.

בית המשפט קבע את מבחן היוזמה ולפיו, הודאות מפלילות שמסר עד המדינה במהלך המו"מ שנערך עמו ביוזמת חוקרי המשטרה אינן קבילות כראיה נגדו. הסיבה לכך היא שחוקרי המשטרה הציבו בפני החשוד פיתוי השולל את רצונו החופשי במהלך החקירה.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון, שאמרות שמסר עד המדינה לאחר כריתת הסכם עד המדינה, לאחר שכבר היה מיוצג ושקל את צעדיו, הן קבילות וניתן לעשות בהן שימוש כנגדו.

רצונו הטוב והחופשי של גנור?

בסוף כל הסופות, המבחן המכריע הוא זה המופיע בהוראת סעיף 12 לפקודת הראיות – הודאת חשוד שניתנה מרצונו הטוב והחופשי. כלומר תיבחן שיטת החקירה שננקטה ויבדקו מחדש זכויותיו של עד המדינה בחקירה במטרה לבדוק האם מסר הודאת שווא מתך לחץ פסיכולוגי ואיומים.

במקרה של גנור, על מנת לדעת האם ניתן יהיה לעשות שימוש באמרותיו המפלילות, יבדקו על ציר הזמן בחקירה, מתי נאמרו האמרות המפלילות וייבדק רצונו הטוב והחופשי באמצעות מבחן הפיתוי וההשאה. דהיינו, האם בתמורה לוויתור על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית, הבטיחו לו החוקרים טובת הנאה בדמות גיוסו כעד מדינה והאם הופעלו עליו לחצים ששיבשו את אוטונומיית בחירתו.

כבר צוין בעבר: "כאשר המדובר הוא בהצלת הודאה מפי הנאשם בהשפעת דברי פיתוי שנאמרו לו על-ידי 'איש מרות' והכילו 'הבטחת טובה' – כגון שישוחרר בערבות, שלא יובא בפלילים, עונשו יהיה קל, הוא ייחון או כיוצא בהבטחות כאלו בדבר שיפור מצבו החומרי – אזי אין לומר, מבחינה דקדוקית מילולית, כי הלה נתן את ההודאה שלא מתוך 'רצון חופשי'."

מקום שאמרותיו המפלילות של גנור נמסרו בשלב המו"מ לגיוסו כעד מדינה אז אמרותיו אינן קבילות ולא ניתן לעשות בהן כל שימוש. "מקום שהרשות מציגה בפני חשוד 'אפשרות' שיוענק לו מעמד של 'עד מדינה' אם הגרסה שימסור תימצא על ידי הפרקליטות מצדיקה נקיטה בצעד זה, קמה לזכותו של החשוד חזקה, שהודייתו נמסרה מכוחה של הצעת הרשות; והתביעה נושאת בנטל השכנוע, שלאותה הצעה לא הייתה כל השפעה על החלטתו של החשוד לוותר על זכות השתיקה שמעניק לו הדין."

בית המשפט העליון הדגיש כבר בעבר במספר פרשיות דומות כי "הודאה במשטרה הניתנת על סמך הבטחת חסינות שהחשוד לא יועמד לדין, אינה יכולה לשמש ראיה נגדו אם הוא חוזר בו ממנה ומסרב להעיד במשפט ...יכולה אז המשטרה להעמידו לדין, אבל לא תוכל להשתמש נגדו במשפט אלא בהודעות שמסר למשטרה לפני ההסכם ובכל חומר ראיה חיצוני אחר המצוי בידה".

אם כן, ברור שפרשה עדכנית זה מכתירה את הפגמים והבעייתיות המורכבת במוסד עדי המדינה וכמו בפרשות אחרות מצדיקה ביצוע שינויים ורביזיה במוסד המפוקפק.

 

מאת עו"ד ארז אבוהב, ארז אבוהב, משרד עורכי דין