בעשור האחרון ניסו שורה של שרי אוצר ושיכון, ליזום רפורמות שונות כדי לפתור את משבר הדיור. לאורך כל התקופה, הסברנו אנו בוני הארץ שוב ושוב, כי קיימת דרך פשוטה לפתור את המשבר: ראשית לתכנן תכנון כולל וארוך טווח למדינה, שנית להפחית את נטל המס על בניה בכלל ודירות בפרט ולבסוף להעלות את קצב התחלות הבנייה בישראל ע"י צמצום הבירוקרטיה והרגולציה המוטלת על ענף הבניה.

כולנו מכירים את ההתמודדות הכואבת עם המשימה של הוצאת היתר בניה לפרויקט, שהפכה בשנים האחרונות למשימה בלתי אפשרית.

על פי נתוני הלמ"ס, ברבעון השלישי של 2018 הוחל בהקמת 10,442 יח"ד. מדובר בנתון דומה לזה שנרשם ברבעון הראשון של השנה (10,376) אבל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2018 קצב התחלות הבנייה משקף ירידה של 22% לעומת השנים 2015 , 2016 והיה הנמוך ביותר מאז שנת 2012 והרחק מאוד מהיעד שקבעה הממשלה בסך 60,000 התחלות בניה חדשות.

נראה כי הנתונים הללו חלחלו למקבלי ההחלטות כך שלאחרונה אנו מוצאים אוזן קשבת ליוזמת התאחדות בוני הארץ בשיתוף התאחדות האדריכלים ובתמיכת איגוד המהנדסים, לפתרון שעשוי להגביר את קצב הבנייה בישראל. בימים אלה מקדם מטה הדיור במשרד האוצר רפורמת "רישוי עצמי" במסגרתה צוות המתכננים של היזם בראשות האדריכל הוא שינפיק את היתר הבנייה. היזם ידאג לפוליסת ביטוח אחריות מקצועית לפרויקט, אשר תכסה בכיסוי ביטוחי נוסף את צוות המתכננים ותאפשר להם את השקט הנפשי לקבל על עצמם את האחריות הכוללת להתאמת התכנון לדרישות התב"ע , לחוקים ,לתקנות ולהנחיות , מבלי להזדקק ל"חותמת הגומי" של הרשות המקומית .

כלומר, האדריכל יתכנן את הפרויקט על פי התב"ע המאושרת בעזרת כל צוות המהנדסים והיועצים, שמאי מקרקעין יחשב את האגרות והיטלי ההשבחה שהיזם צריך לשלם לעירייה ובסוף ההליך , האדריכל ינפיק את היתר הבנייה בצרוף צ'ק לתשלום ההיטלים והאגרות המגיעים לעירייה . הרשות המקומית תהיה הרגולטור שיפקח על הבניה ותקבל סמכויות אכיפה כדי לוודא התאמה להיתר. כמו כן תוכל הרשות המקומית לבדוק ולערער על תחשיבי ההיטלים והאגרות שהגיש היזם בזמן קצוב ומבלי לעכב את יציאת הפרויקט לדרך או את אכלוסו בסיום. לצורך כך יוותר על כנו מוסד השמאי המכריע.

מדובר בהליך בריא שיכול להביא לעלייה בהיצע הדירות תוך חודשים ספורים.

כיום רשויות התכנון והרישוי "פקוקות" בעיקר בערים הגדולות ובאזורי הביקוש אבל לא רק. רישוי עצמי יקצר את הליכי התכנון בין שנה לשלוש שנים תלוי ברשות המקומית.

לדוגמא, כיום כדי לבקש היתר בנייה, היזם צריך לבקש מהרשות תיק מידע שאמור להתקבל תוך 45 יום אך בפועל הוא מתקבל הרבה מעבר לכך ולעיתים הרשויות מציבות תנאים כדי למסור את המידע התכנוני. בפועל, רשויות רבות דורשות מהיזם להציג תכנון ראשוני כתנאי לקליטת בקשה לתיק מידע , כך שמדובר בהליך של "ביצה ותרנגולת" שלעולם אינך יודע מה קדם למה. הסובלים העיקריים ממצב זה הם היזמים, המתכננים וכלל הציבור שמשווע להיצע של דירות בעיקר באזורי הביקוש. עפ"י הרפורמה החדשה, אם לא תענה הרשות המקומית תוך הזמן הקצוב בחוק לבקשת מידע, יאסוף האדריכל את המידע הקיים באתרי האינטרנט של הרשות, רמ"י וכו' ומידע זה יהווה בסיס מחייב לתכנון.

ענף הבניה זקוק לחשיבה אחרת ופשוטה לביצוע. רפורמת הרישוי העצמי היא דוגמא לחשיבה כזאת, שלא רק תתיר חלק ניכר מסבך הבירוקרטיה, אלא תחסוך למדינה כסף רב, תחסוך ליזם זמן רב ועלויות מימון, ותביא לעליה בהיקף התחלות הבנייה. בסופו של יום, אם היקף התחלות הבניה יהיה מספק , ניתן יהיה לגלגל את החסכונות בתהליך לציבור רוכשי הדירות .

 

חיים פייגלין הוא מנכ"ל חברת צמח המרמן