בשנים האחרונות אירעו מספר שינויים מהותיים אשר השפיעו בצורה משמעותית על פסיקת המזונות.

הראשון, נשים משתלבות יותר במעגל העבודה הכללי ומשתכרות סכומים שלא נופלים מאלו של הגברים.

השני, חלה התפתחות בעניין המשמורת כאשר בעבר, ברוב מוחלט של המקרים היו הילדים במשמורת האם, ואילו היום ניתן לומר שברירת המחדל הינה משמורת משותפת של שני ההורים, היינו במקרים רבים ישנה חלוקה שווה של זמני שהות הילדים אצל כל אחד מההורים.

במצב כזה אנו נתקלים במקרים בהם הילדים נמצאים במשמורת משותפת של שני ההורים (כאשר המשמעות היא שהאב מכלכל את הילדים כשהם אצלו), ההורים משתכרים באופן דומה או לעיתים האם משתכרת עוד יותר מהאב, והאב מחויב בתשלום מזונות לאם.

כאשר המציאות משתנה, הפסיקה משתנה יחד איתה, ולהלן נסקור את השינויים בפסיקה בעניין זה. חשוב לציין כי התהליך נמצא בעיצומו וטרם הסתיים, אולם המגמה כבר ברורה.

המצב המשפטי הקיים בעניין מזונות הינו עפ"י חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) הקובע כי חיוב במזונות ילדים ייעשה עפ"י הדין האישי.

במקרה ולא חל על ההורים דין אישי - שני ההורים יהיו חייבים במזונות ילדיהם בשיעור יחסי להכנסותיהם.

על יהודים חל הדין האישי - הדין העברי, ועל כן פסיקת המזונות הינה עפ"י דין תורה הקובע כי האב חייב במזונות ההכרחיים של ילדיו, וחיוב זה הינו אבסולוטי.

מעבר לצרכים ההכרחיים חייבת גם האם מדין צדקה, היינו עפ"י הכנסותיה.

המגמה החלה בגישת הפסיקה להפחית 25% מדמי המזונות עקב המשמורת המשותפת. (פסה"ד המנחה הינו ע"מ (חיפה) 318/05 פלוני נ' פלונית). הפסיקה קבעה כי עפ"י הדין העברי החבות במזונות הקטינים אינה שוויונית, והחובה לצרכים הבסיסיים של הילד מוטלת על האב בלבד ועקרון זה אינו משתנה גם במקרה של משמורת משותפת, וכפי שציין השופט אסף זגורי : "משמורת משותפת תביא להכרה שיש להפחית בגובה החיוב ובהיקפו אך לא במהותו". על כן נקבע בפסיקה הפחתה של 25% "מתוך מגמה לנהוג בשוויון עד כמה שהדבר מתיישב עם הדין האישי החל על אבות יהודיים".

פתרון זה היה נהוג בפסיקה הרווחת, עד שהמצב החברתי חייב שינויים נוספים. שכן כאמור ככל שעובר הזמן מצב של משמורת משותפת הופך להיות נפוץ יותר ויותר, ואז מתרבים המקרים בהם חיוב האב במזונות גורם לחוסר צדק. בעיקר כאשר האם משתכרת יותר ממנו.

השינויים החלו בפסקי דין מסוימים וספציפיים של שופטי בתי המשפט למשפחה בעיקר במקרי קיצון. אמנם פסקי הדין הנ"ל אינם תקדימיים ואינם מחייבים אולם הם מראים את המגמה המתפשטת. כך לדוגמא ביום 5.8.2013 ניתן פס"ד של השופט יהורם שקד אשר פטר אב מתשלום מזונות לשלושה ילדים הנמצאים במשמורת משותפת. במקרה זה הכנסות האב היו כ-13,000 ש"ח והכנסות האם כ-18,000 ש"ח. השופט שקד לא שלל את חובת האב עפ"י הדין האישי לשאת במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטינים אלא קבע כי האב נושא בחלק מצרכים אלו של הקטינים בעת שהם שוהים אצלו, ובנוסף מעבר לצרכים ההכרחיים יש לחייב את האם ביתר מהאב כיוון שהיא משתכרת יותר ממנו. על כן בחישוב ובאיזון כולל נקבע כי כל אחד מההורים ישא באופן ישיר בצרכי הילדים בשעה שהם שוהים עמו.

שופטים אחרים פתרו את הבעיה ע"י ניתוח הלכת הדין העברי והגיעו לתוצאה כי יש להחיל את חבות האם מדין צדקה מגיל 6 ואילך (ולא מגיל 15 ואילך) ובדרך זו הקטינו את הפגיעה בשוויון כך לדוגמא השופט ויצמן בתמ"ש קבע כי: "במקרים חריגים כאשר הדעת נותנת שהטלת מלוא נטל המזונות תביא לתוצאה קשה ולא הוגנת, ראוי לעשות שימוש בגישה הרואה את תקנות הרבנות הראשית תש"ב כתקנה המבוססת על דיני צדקה".

השופט יעקב כהן מצא פתרון משפטי אחר לבעיה. הוא קובע כי החבות מכח הוראות חוק המזונות חלות על אם יהודיה, שכן אם הדין האישי פוטר אותה ממזונות הילדים, הרי שחל עליה החוק שקובע כי מזונות הילדים יחולו על שני ההורים בשיעור יחסי להכנסותיהם. לפיכך חבה האם מכח חוק המזונות, במזונות ילדיה, עבור התקופה בה פוטר אותה הדין האישי. היינו, הוראות החוק נועדו להוסיף על חיובי המזונות החלים על פי הדין האישי, וחלים גם על מי שחל עליו דין אישי אלא שעפ"י הדין האישי הוא פטור מתשלום.

גם גישה זו של השופט כהן הינה נסיון להתאים את החוק והפסיקה למציאות המשתנה ולתקן את העוול שנגרם במקרים מסוימים עקב הדין האישי.

טרם ניתנה עדיין עמדת בית המשפט המחוזי בעניין ועל כן שופטים רבים עדיין מחייבים אב בתשלום מזונות ילדים לידי האם גם במקרים של משמורת משותפת, אולם המגמה הינה ברורה; הפסיקה חותרת לשוויון בין ההורים והדין האישי הקובע חבות אבסולוטית במזונות הכרחיים של ילדים על האב, התאים למציאות שהיתה קיימת בעבר אולם אינו מתאים בהכרח למציאות הקיימת היום בה חלוקת נטל הטיפול בילדים משתווה בין ההורים וגם העבודה מחוץ לבית וגובה השתכרות ההורים שווה ולעיתים אף לטובת האם. במקרים כאלו עקרון השוויון ועקרונות הצדק מחייבים שינוי בפסיקה הרווחת אם בצורת פרשנות כזו או אחרת של הדין האישי, אם בצורת החלת חוק המזונות על האם הפטורה עפ"י הדין האישי, ובאם בכל דרך אחרת אשר תביא לתוצאה השוויונית וההוגנת.

הכותב הינו מייסד ומנהל של משרד עורכי הדין דיבון ושות'.