לבן הזוג זכויות הירושה עתירות למדי. מול ילדי המנוח או הוריו בן הזוג נוטל מחצית. מול אחיו או הורי הוריו שח המנוח נוטל בן הזוג שני שליש ואם אין לא אלה ולא אלה בן הזוג יורש בשלמות. לבן הזוג זכות אוטומטית לקבל את כל תכולת הדירה ואת המכונית. כאשר בן הזוג מתמודד מול אחים, ילדיהם (אחיינים) או הורי הורים והוא גר עם המנוח שלוש שנים בן הזוג יטול את כל הדירה. לבן הזוג זכויות נוספות כמו כתובה, מזונות מן העיזבון ועוד.

לכל היה ברור שבן זוג הוא מי שנשוי למנוח. הווי אומר די היה בהוכחת נישואין (כסטטוס) כדי להיות בן זוגו של המנוח ולרשת אותו. ומי שהיה נשוי ליותר מאשה אחת, האלמנות יתחלקו ביניהן (הוראת סע' 146 לחוק).

בגדרו של בן הזוג נכלל גם הידוע(ה) בציבור אך לשם כך "הרכיב" המחוקק "מעשה מרכבה" כאשר בהוראת סע' 55 לחוק נקבע שבן הזוג יורש כאילו מדובר היה בצוואה של בן הזוג ובתנאי אף אחד מהם לא נשוי לאחר.

סכום הדברים הוא שעד כה בן הזוג ירש ירושה אוטומטית מכח החוק ואף אחד לא חלם להטיל ספק בכך. אלא שלאחרונה השתנו העתים, שלא על דרך חקיקה, וכך נקבע שלא תמיד בן הזוג הנשוי למנוח כדת וכדין הינו יורש.

תחילת המסע בשנת 2012. כב' השופטת ש' גליק קבעה בפסק דין מיום 11.8.2012 בבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב, שלמרות שהאשה נשואה למנוח בעת פטירתו היא אינה זכאית לרשת אותו מכח סע' 11 לחוק הירושה. הנימוק לכך היה שהם לא ראו עצמם כבני זוג. הם נפרדו והיא עצמה חיה עם בן זוג אחר 36 שנים כידועים בציבור ומשום כך קבעה כב' השופטת שהאשה אינה יורשת את המנוח אלא אחיו שיתחלקו ברכושו. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע (7.1.15) כי המבחן הפורמלי הוא הקובע: האם קיימת זיקה של קשר נישואין בין המוריש לבן המנוח?

ואכן במקרים שנמצאו בעבר לא שרר השלום בין בני הזוג ואף הפוך מכך. חרף זאת נקבע המבחן הפורמלי – הנישואין גם שלא על פי הדין הדתי. התוצאה היא שבן הזוג, בהיותו נשוי, יורש את המנוח. ביהמ"ש שלל את האפשרות להתערב במקרה "קיצון" בחקיקה שיפוטית ולקבוע שאינו יורש. זאת משום שתמיד יהיה ספק אם זהו המקרה הקיצון מה גם שהמנוח היה יכול לפתור זאת בנקל על ידי עשיית צוואה. ומשלא עשה הרי שלא שלל את ירושת בן הזוג. במקרה זה המנוח הוא שנטש את האשה. התוצאה היא שהמבחן הפורמלי הוא הקובע. נישואין הינם סטטוס משפטי וככזה בן זוג נשוי יורש ללא כל קשר עובדתי כזה או אחר, גם אם אין לנישואין תוקף ממשי מזה עשרות שנים. לפיכך הערעור התקבל ופסק הדין של כב' השופטת ש' גליק, בוטל. יצוין שבקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון לא נידונה והסתיימה בהסכם.

לאחרונה ביום 18.2.16 שוב נפל דבר. בתמ"ש 57918-06-15 (בימ"ש לענייני משפחה ירושלים) כב' השופט נ' פלקס קבע שהבעל על אף היותו נשוי למנוחה אין הוא יורש אותה. במקרה זה כבר ניתן צו ירושה אלא שהבת ביקשה לבטל אותו כיון שהוריה נפרדו לפני זמן רב ובעת פטירת אמה, הם חיו בנפרד, כאשר אביה חי עם אשה אחרת ואף נולדו 3 ילדים ממנה, לכן לטענתה הוא אינו בן זוג של אמה המנוחה ואינו יורש. התביעה התקבלה. ביהמ"ש קבע כי הבעל, אביה של הבת, הוא החוטא ואין להגן עליו. הוא נטש את המנוחה, חי עם אחרת ויש לו ילדים ממנה. כיוון שכך קבע בימ"ש כי הבת הינה היורשת היחידה ולא הבעל. זה לא המקרה היחיד.

בעניין ת"ע 12601-03-09 קבע כב' השופט ב' ברגר (2.11.2009) בבית משפט לענייני משפחה חיפה, כי אשה שעזבה את בעלה ולא שבה,ואף חויבה בשלום בית והוכרזה כמורדת, לכן לא ניתן לראות בה כאשה נשואה למנוח וכך ניתן פסק דין על פיו בנו הוא היורש היחידי. נוצרה איפה מגמה של בתי משפט לענייני משפחה לבחון את מהות הזוגיות ועל פיה לשלול את זכות הירושה של בן הזוג. המגמה של בתי המשפט לענייני משפחה לייצר חקיקה שיפוטית ולקבוע שלא על דרך הפורמליות (נישואין) מתי ועל סמך אילו נסיבות בן הזוג הנותר אינו יורש הינה מסוכנת ביותר.

ירושת בן הזוג הינה אוטומטית וכל בן זוג רשאי ויכול לעשות צוואה כדי לסתור זאת. עצם אי עשיית צווא הגורמת לכך שבן הזוג יורש. קיימים אלף ואחד מקרים בהם לא מוצדק שבן הזוג יירש החל מבן זוג נותר שתוכח בגידתו לפני ואחרי פטירת המנוח וכלה בבן זוג שנפטר יום קודם סידור הגט ביניהם על פי הסכם גירושין מוסכם. מעבר לכך פסיקות אלה מזמינות ביטול אלפי צווי ירושה שכבר ניתנו בעבר על פי המבחן הפורמלי.

צפוי איפה גל של תביעות לביטול צווי ירושה. תביעות אלו כרוכות בבירור עובדתי והשבת רכוש שכבר חולק. פסקי הדין הללו לא מצאו הד ציבורי נדרש, בעוד שתוצאתם הינה חמורה ביותר. בהעדר מבחן פורמלי כקבוע בחוק, יוגשו תביעות לביטול זכות הירושה של בן הזוג בטענות שונות – נטישה, בגידה, אינו מפרנס, אלים ועוד.

תביעות כאלה יחולו גם על מקרים שכבר ניתן בהם צו, כמו בעניין שנפסק על ידי כב' השופט נ' פלקס (משפחה י-ם). בכך נוצרה בוקה ומבולקה שכן אין לדעת מי יורש ומה יורש ואף יבוטלו צווי ירושה קודמים. כאן יצוין כי בית המשפט המחוזי עמד על המבחן הפורמלי וזו למעשה ההנחיה אף שאינה הלכה מחייבת.

הכותב הינו בעלים ומנהל של משרד עורכי הדין אורי צפת