פורום DUN'S 100 כינס את בכירי ענף המשפט בישראל. עורכי הדין הבכירים עסקו בין היתר בבחירות לכנסת ה-20 בצל פרשיות השחיתות, משוב השופטים, מעמדה של לשכת עו"ד ועוד.
מספר עורכי דין ל-100 אלף תושבים, ממשיך לעלות. נראה שבשנה הבאה נחצה את הרף אך קצב העלייה די יציב. אחוז הגידול במספר עורכי הדין שמצטרפים הינו קבוע.
אנחנו רואים שמאז שהמכללות נכנסו יש גידול. מלאי התיקים בבתי המשפט, ועדיין המספר גבוה.
20 המשרדים הגדולים, מבחינת עורכי הדין , לפני עשור הכפיל עצמו. אם מסתכלים על אחוז השינוי, אנחנו רואים שיש עליה, הגידול מעט יותר מתון.
אחוז השותפות – אנחנו בודקים בארבע השנים האחרונות, יש מגמת עליה. כמעט שליש מהמשרדים יש שותפות. השונות מאוד גדולה בין המשרדים.
בימים אלו אנחנו עוסקים בדירוג הנישה. עשינו ניתוחים. כמות ההגדרות להיכנס לדירוג עלתה פי שתיים. יש פה יותר ויותר משרדים. כל משרד מגיש היום ליותר ויותר תחומים. צריך לגזור לזה מגמות.
המגמה הראשונה היא מגמת מיזוגים. המשמעותי היה בין תדמור את פרופ' יובל לוי.
המשרדים הגדולים מעורבים בהרבה סקאלות גלובליות. התפלגות גיאוגרפית – חצי מהרוכשים מארה"ב, העסקאות הגדולות בכסף נמצאות בשוק הסיני.
ישנה עליה בתחומי ההתמחות, וגם בתחומי התמחות שנשלטו עד כה במשרדי בוטיק.
חגי גולן, עורך גלובס: לפתוח בעניין האקטואלי – אנחנו חודש וחצי לפני הבחירות, ואני רוצה להתחיל בדבר הזה, האם אתם חושבים שההתעסקות בנושא הבקבוקים של התקשורת, של הציבור האם היא נכונה, האם היא מוגזמת, האם היא אמורה להיות בצורה הזו? האם זה לא מוגזם שהכותרת של עיתון הארץ היום היא פרשת הבקבוקים?
עו"ד אלי זוהר: מצד אחד היא מוגזמת מצד שני היא באה באיחור מצד שלישי היא מאוד אופיינית לנטיית המטוטלת. אנחנו מתנדנדים מצד לצד. הסיטואציה מצדיקה בדיקה. כל הסיפור הזה לא רלוונטי לדיון שלנו. זה מתעורר כרגע כי יש התייחסות שיש צורך לפני הבחירות לדעת, אבל זו סיטואציה מטעה. כבר בשנת 2013, היה צורך לבדוק זאת ולא היה צורך לעכב דוחות ולא היה צורך לעשות שום דבר שבצורה כזו או אחרת לא נעשה כלפי ראשי ממשלה אחרים. מצד אחד הצורך זה בחירות, מצד שני הסיטואציה שנוצרה היום בדילמה הזו, היא קטסטרופלית, בגלל העובדה שזה לא נחקר בזמן.
אם הסיפור נכון, שהפיקדון נכנס לכיס פרטי של ראש הממשלה או אשת ראש הממשלה זו עבירה מובהקת ואפילו בוטה.
עו"ד ארז אהרוני: מעניין יהיה להשוות בין המגזר הציבורי ועסקי. בציבורי פשה ריקבון, יש פרימה מוחלטת של ערכים בסיסיים, איך מנהלים את השלטון ואיך מתייחסים אליו.
עו"ד אלי זוהר: למדינה מותר הכול. הולכים לבחירות. אף אחד לא יודע למה אנחנו עושים את זה. השורה האחרונה היא מאוד קשה, והמעגל הזה צריך להסגר.
עו"ד איתן גרינברג: אני לא בטוח שהשאלה היא חומרת המעשה או פסול. אנחנו מדברים על העניין שמערכת הבחירות במקום שיבחנו את הגישה הכלכלית חברתית של טרכטנברג לעומת כחלון וכו', נושאים של חברה, רווחה, שיהיה דיון בנושא לאן אנחנו הולכים מבחינת הסדר מדיני. הדיון הוא מתקטן לשאלה הבקבוקים. לא מפחית מהמעשה. האם סדר היום הציבורי, מה צריך להיות הנושאים שאנחנו כציבור צריכים לבקש שהתקשורת תציג, מפי שצריך להפריע. פני מערכת הבחירות כפני הריאליטי, כפני החברה. התקשורת יכולה וצריכה להסיט את הדיון לדיון של הבחירה בין גוש כזה ואחר.
עו"ד יהודה רווה: יש פה שילוב קטלני בין דמות שמושכת אש לבין הרצון למציצנות, שמאוד מעניין אותנו מה קורה מאחורי הקלעים. במקום בו שאחוז הצפייה באח הגדול זה 46% - הדמות של שרה נתניהו מושכת אש. זה מעניין. המדור הכי פופולרי בעיתונות – הוא מדור הרכילות. העיסוק בזה הוא באמת מוגזם, זה גם מסיט את תשומת הלב מהדברים שעומדים על סדר היום הציבורי. מצב המדינה כ"כ טוב שהדבר העיקרי שמטריד אותנו זה האם היא קיבה 25 אגורות או לא. נכון הוא שאם עשתה זאת, זו עבירה וצריך לחקור את זה, אבל מזה לעשות כותרות ראשיות וכל הזמן לעסוק בזה, זו בעיה. אנחנו לא בוחרים את אשת ראש הממשלה, אלא את ראש הממשלה. ההפרש בשאלה האם אתה רואה את נתניהו בתור ראש ממשלה על פני הרצוג, מראה על יתרון של נתניהו על פניו בעשרות אחוזים. זה דבר שצריך להפסיק איתו קצת ולעסוק בנושאים העיקריים, זה צריך להיכנס לעמוד שלושים למטה.
חגי גולן, עורך גלובס: השפעתה של אשת ראש הממשלה היא די מהותית גם עליו באופן אישי וגם ישנה השפעה לא מעטה בהקשר של מינויים, לדברים שקשורים בהתנהלות של המדינה.
עו"ד שרית מולכו: אני לא חושבת שצריך להיכנס לאישיות של שרה, אני רוצה להגיד שבשנת 777 התפטר ראש ממשלה בגלל שאשתו פתחה חשבון בנק בארה"ב, אף כי הוא לא ידע. זה בדיוק הנושא שבעיני העניין הציבורי הוא סימפטום של אובדן הבושה. התקשורת נכנסת לחלל הזה, והיא המצפן הציבורי. פעם אנשים לא היו עושים דברים "כי ככה לא עושים". גם כשזה לא חוקי, הגישה היא מה יעשו לי אם אני לא אעשה את זה. לכן לדעתי אין לי ביקורת על התקשורת בעניין הזה, אני חושבת שהיא המצפון הציבורי שלנו.
עו"ד מוריאל מטלון : התחושה היא ששומרי הסף הפכו להיות חוסמי הסף. הם מנסים לגלגל כל הזמן את הכדור למגרש השני, כדי שלא יישאר אצלם במשרד. הדיון צריך לעסוק בשאלה איך מטפלים הרגולטורים.
עו"ד ד"ר דוד תדמור: ראש הממשלה מוותר על המרוץ לבחירות הבאות, ולוקח אחריות אישית. מאז יש לנו פטנט שכשיש בעיה מעמידים לדין את האישה. אתה מעסיק עובד זר? מה פתאום אשתך מעסיקה. מאוד משונה, אבל מאוד מובן מנקודת מבטו של הגבר. זאת פיקציה, כמו שחשבון דולרים שייך לבני הבית לא משנה על מי הוא רשום, כך גם כשמעסיקים בנאדם.
אני לא חושב שרשויות התביעה לוקות ברפיסות כללית יש הרבה מאוד עבודה שנעשית, אך היא לא אחידה. יש דחייה בחקירות ובפרסום דו"חות, אנחנו לא מבינים אותם. אני לא חושב שזו תופעה כללית, אני חושב שהתביעה עושה את עבודתה.
עו"ד אמיר עמר: יש צורך לחקור ויש צורך לבדוק, אבל הפרופורציות לא סבירות. ברק אובאמה מתייעץ בעצמו עם מישל. גם אני מתייעץ עם אשתי. זו הכותרת הראשית, אז גם עליכם התקשורת יש ביקורת, אבל יש פה עוד רשות.
עו"ד חיים ריבה: כמו כל סיפור טוב אפשר לקרוא אותו בכמה רבדים. זה לא סיפור על אשת ראש הממשלה, זה סיפור על ראש הממשלה. זה סיפור על רתימת משאבים ציבוריים זה סיפור על החולשה של גורמי האכיפה, זה סיפור על הטעיה של היועץ המשפטי לממשלה. זה סיפור שהוא לא פחות חשוב מהשאלה מה המדיניות הנכונה של ישראל בהקשר לנושא האיראני. זה סיפור של מהן הנורמות שאנחנו רוצים ממי שעומד בראש המדינה. התקשורת הייתה עושה טוב יותר אם הייתה מבליטה פחות את הרכילות ומדגישה את הפנים המהותיות. קל להיתפס בבקבוקים.
עו"ד אלי זוהר: הבקבוקים זה סימבול למה שקורה שם, לאסופה של סיפורים שהתקשורת לא מספרת לנו. הסיפור של ביבי טורס לא תפס גובה. סיפורי הנסיעות והכביסות וההסדרים של הבתים והאירועים לרגל פטירתו של אביה המנוח, לרבות מה שאמור להתפרסם על עלויות בית ראש הממשלה לעומת בתי ראש הממשלה הקודמים, כל אלו דברים שהתקשורת משתיקה אותם. הרשויות באופן ברור לגמרי נוקטות איפה ואיפה. אין לי יכולת להגדיר את זה, אלא ככה. בודקים ובודקים וכו'.
עו"ד אלקס הרטמן: אין איפה ואיפה. רשויות האכיפה עמוסות. הן עושות כמיטב יכולתן בעומס בלתי רגיל. הן לא מעדיפות לחקור את ישראל ביתנו לעומת גוף פוליטי אחר. זו התחושה הכללית שלי.
האם נראה גרף של ירידה במעשים בעקבות צבר החקירות, זו שאלה גדולה, החשש שלי הוא יותר מהתגובה להפקרות ולא מההפקרות עצמה. אני חושב שיש שחיקה בזכויות הפרט והאזרח. זה לא רק בקרב הבכירים אלא תחושה בכלל הציבור. יש תחושה כללית של הפקרות ויש כמיהה ליד חזקה.
עו"ד יצחק נרקיס: אני מסכים עם מה שנאמר, ראינו חקירות כנגד כל הגורמים, ואולי דווקא המקרה האחרון לא נחקר כי יש עומס רב, ובאמת מה שרואים ומה שמתפרסם בעיתונות משקף 80% ממה שקרה שם, הפרשות האחרות נראות יותר חמורות בפרשת הבקבוקים. פרשת הבקבוקים נורמטיבית מוסרית ופחות פלילית. למרות שאם זה אכן נכון, יתכן שיש פה עבירה פלילית, גודל העבירה רלוונטי. וסוג השלדים שבארון ראויים לדיון.
עו"ד יעקב ישראלי: אני לא בטוח שחל שינוי וירידה בנורמות והתנהגות של הציבור. הנורמות בעבר הופרו לא פחות מהיום. יש עליה בחקירות של גורמים מהעיתונות והטלויזיה, אבל יש התעוררות דווקא בגורמים החושפים בתקשורת, יש התעוררות שהיא יותר חושפת במעשים לא ראויים, מה שפעם היו עוברים עליו לסדר היום, מסיבות מגוונות. אני רואה לחיוב את ההתעסקות בנושאים הלא חיוביים, זה חושף אותם, שם אותם על השולחן, לפני הבחירות.
עו"ד אלקס הרטמן: הכול מתחיל בחינוך המנהיגים הם הגורם המחנך. אני לא חושב שאפשר בכלל להשוות. המדינה מבחינה ערכית התדרדרה. החינוך שמקרינים המנהיגים כלפי העם הוא לא נכון ולא ערכי. אנחנו פחות ערכיים.
עו"ד גד נשיץ: אנחנו מתעלמים מנקודת הזמן. אני לא מאמין שאלמלא היינו עומדים חודשיים לפני הבחירות הפרשה הייתה מקבלת תשומת לב. כל הפרשות נגרמות בגלל הזמן. דברים שאולי לא היו מקבלים תהודה כזו, לא היו עוברים את סף חובת הציבור לדעת. אנחנו צריכים לשאול מי מה ומתי. אני לא בטוח שהמעשים כאלה חמורים שאלמלא העיתוי היו מקבלים כזו תהודה. המי זו שרה נתניהו המתי מאוד ברור – תקופת הבחירות אבל המה אינו ברור.
עו"ד איילת גולומב פלנר: אין אמון של האזרחים ברגולטורים. של אנשי עסקים ברגולטורים ובחברי הכנסת. יש לזה הצדקה. אני חושבת שגם שרית (עו"ד מולכו) צודקת, זה מתחיל בנורמות ולא בחוקים, ואני לא בטוחה שענישה תצליח. עודף רגולציה גורמת לזה שאנשים לא יודעים מה מותר ומה אסור. זו השאלה היסודית של המדינה.
עו"ד אביתר קנולר: אנחנו נהנים מהקרקס שמתנהל מסביב לדברים האלה. גם ראש ממשלה שעמד לדין לא חשב שהוא לא יעמוד יותר לבחירות. כאשר אנשי ההון טרם נפילתם הם גיבורים. טרם נפילת IDB אנשי ההון לא היו מוקצים בציבור. יש הסתכלות בחברה הישראלית, שלשם הכסף, אנחנו סולחים לאנשים. זה הפך למשהו לגיטימי, לאסוף לצבור להרוויח כספים. הבחינה של אנשים היא כללית ולא עניינית.
חגי גולן, עורך גלובס: מה לגבי בית המשפט הכלכלי?
עו"ד ד"ר גיל אוריון: בית המשפט הכלכלי דן בסוגיות רבות עשה שינוי מהותי, הן ביעילות והן במקצועיות. מצד שני, לבית המשפט הכלכלי יש אג'נדה מסוימת.
עו"ד מאיר לינזן: אנחנו נראה המשך בעסקאות הטכנולוגיות. אנחנו נראה את המשך הפריחה בתחום הזה. מצד שני, כאשר מדובר בעניין של נובל אנרג'י אחרי שהושג הסכם, ראינו שגוף בינלאומי שרצה לרכוש את כימיקלים לישראל נפסל, רצו להעביר חוק בכנסת על מניעת רכישות אסטרטגיות. האם יש סיכוי לתביעות גדולות.
אנחנו רואים תופעה שמדינה ישראל הופכת פחות ידידותית למשקיעי חוץ. זה ביי פרודקט של העליהום על אנשי עסקים. ההצטברות יוצרת אווירה נגד השקעות.
חגי גולן; עורך גלובס: בואו נתייחס למשוב השופטים האחרון.
עו"ד רפאל ליבא: עולם הריאליטי מתקשר לנושא הדירוגים. ראינו מכשיר שלשכת עורכי הדין יזמה אותו כדי לכאורה לשפר את מערכת המשפט, וזה משוב השופטים, כי הוא מוטעה, הוא לא הצליח, וחלק מהאנשים פה יודעים שכדי ששופט יזכה לניקוד באותו מכשיר, היה מספיק ש-27 עורכי דין ימלאו עליו משוב, מתוך 62 אלף עו"ד.
כל עו"ד יכול למלא יותר משאלון אחד. אז אם אנחנו מבקרים את הריאליטי, אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל פנימה קודם כל.
עו"ד ארז אהרוני: הצפת המקצוע הוא נורא בעיני, אנחנו חייבים לחשוב איך להלחם בו ואיך למנוע את זה. הגידול הזה מבזה את המקצוע ומסכן אותו. הכול נעשה שפיט, והארץ תמלא משפט. צריך לפעול להארכת תקופת ההתמחות באופן מיידי, צריך להעלות הצעות לשינוי הלשכה באופן מיידי, הקרבות שם מבזים אותנו. הגוף צריך להיות רזה, יעיל, שמגן על עורכי הדין מול הרגולציה, משמש מועדון צרכני, ולא עומד במטרות שלו כמו שהוא מתנהל היום. הפעילות של האנשים הללו בלשכת עורכי הדין היא קלושה אם לא אפסית. הגוף הזה לא מייצג אותנו ולא מטיל את מרותו כמו שצריך.
עו"ד רפאל ליבא: בגלל שמכללות קמו תחת כל עץ רענן ותנאי הסף לקבלה הם נמוכים, הוצפנו בכמות עורכי דין, ורבים מהם לא ראויים למקצוע. חלק מעורכי הדין מבלים את יומם במרכולים בחיפוש אחרי עילות תביעה. מעבר לנושא של הקשחת תנאי הסף לקבלה למקצוע, צריך גם להאריך את תקופת ההתמחות ולתת פיתרון לכך שמרבית האוכלוסיה לא מקבלת את השירות המתאים.
עו"ד ד"ר דוד תדמור: לא חושב שצריך להגביל. זו מדינה חופשית. זו מציאות שצריך להתמודד איתה. זה נכון שציבור עורכי הדין לא נורא פעיל, כי הגוף לא רלוונטי עבורנו. יש מספר גדול של עורכי דין ,יש לזה השלכות. יש תחרות מאוד גדולה, בעיקר בהיבטים מסוימים. ניתן שירות במחיר נמוך שהוא לא תמיד שירות טוב. על זה אין פיקוח ובקרה. אין התמודדות מספיק טובה עם התופעה הזו, יש סטיגמציה מאוד גדולה בין המשרדים הגדולים לבין מספר עורכי הדין שהולך וגדל. אני לא חושב שצריך להאריך את ההתמחות. ההתמחות שלנו היא לא כמו ברפואה, היא לא בנושא. בארה"ב אין התמחות. אצלנו ההתמחות היא כללית. לא צריך ליצור חסמים מלאכותיים על הכניסה למקצוע. כן צריך להתמודד עם המציאות של ההגנה על מקבלי השירות.
עו"ד אלי זוהר: אני מסכים עם דודי, לא צריך להגביל. אבל אני רוצה לחזור ולהתריע על הרגולציה אשר פוגעת בשני אלמנטים של המקצוע – עו"דים הופכים למושא לחקירה והם הופכים גם למדווחים לשלטונות. זה מדאיג אותי בצורה בלתי רגילה. שיבוש חקירה או שיבוש הליכי משפט, זו תופעה חמורה שמסוכנת לכל אחת ואחת מאיתנו. נושא החיסיון לא נשמר באותה קפדנות שהייתי מצפה. אנחנו מתמודדים יומיומית עם עורכי דין שמוזמנים לחקירה. הדרך לשות זאת מושגת על זה שאומרים ללקוח אין לך מה להסתיר תחתום על הסרת החיסיון. אני מאוד מודאג מזה ומהלך שיכפו עלינו בנושאי הגילוי והדיווח.
עו"ד יהודה רווה: כל מה שנאמר קשור אחד בשני. העובדה שהלשכה והמאבקים בה מורידים את כבוד למקצוע לשפל שאני לא זוכר כמוהו. אנחנו נוכל להפוך להיות מודיעין של הממשלה. זה חלק מאי הכבוד לעורכי דין. זה משפיע גם על כל התנהלות הרשויות למשל ההתנהלות של מאיר שטרית שקבע מה השכר המקסימאלי שעורך דין יכול להרוויח ואף אחד לא פצה פה.
