כאמור, במסגרת התביעה הנזיקית החריגה, התובע לא נקב בסכום כלשהו במסגרת התביעה וביהמ"ש ביקש, כי יתקן תביעתו, שאם לא כן, זו תימחק. כך באה לעולם תביעה בסך של 500,000 ש"ח. התובע טען, כי גרושתו גרמה לנתק בינו לבין ילדיו משך שנים רבות וכעת, משנודע לו שילדיו באו בברית הנישואין והוא לא הוזמן לחתונותיהם, הרי שהיא האחראית למצב דברים זה ומכאן תביעתו כנגדה.
הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1984 ונולדו להם 3 ילדים, כולם בגירים כיום. לאחר כ-7 שנים פרץ ביניהם סכסוך, בעקבותיו עזבה האישה את הבית עם הילדים הקטינים. לטענת האישה, סבלה היא משך שנים רבות מאלימות קשה של בעלה כנגדה ולכן עזבה את הבית. בנוסף טענה האישה, כי אף הילדים היו עדים לאלימות אביהם ומכאן שמשך שנים ארוכות לא התקיים כל קשר בין התובע לילדיו. בנוסף, סירב התובע לתת גט לאישה למעלה מ-6 שנים והתנה את מתן הגט בתנאים שונים.
כיום, בחלוף שנים רבות ולאחר שבגרו זה מכבר הילדים, החליט התובע, כי הגיעה שעתו לפנות בתביעה נזיקית לביהמ"ש לענייני משפחה. האישה סברה, כי המדובר בתביעה קנטרנית ובניסיון חסר תום לב של התובע לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבונה. זאת, לאחר שתיארה כיצד נהג באלימות קשה והשליט משטר של פחד וטרור בביתם משך שנות נישואיהם. הילדים הבגירים בחרו משך שנים רבות שלא לקיים כל קשר עם אביהם וממילא ברור שלא ניתן להטיל האחריות לכך, קל וחומר בבגרותם, לפתחה של האם. זהו רצונם וזו בחירתם.
התובע סבר, כי עילת תביעתו נתגבשה לאחר שנודע לו באקראי על נישואיהם של ילדיו. מנגד, טענה האישה, כי התביעה נתיישנה זה מכבר וכי חל שיהוי קיצוני בהגשתה. עילת התביעה נולדה לפני למעלה מ-15 שנים, עת עזבה את הבית עם הילדים. גם אם המדובר בעוולה נמשכת, כפי שניסה האב לטעון, טענה האם, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שמלאו לכל אחד מן הקטינים 18 שנים ומסתיימת בחלוף 7 שנים.
במסגרת פסק הדין, שניתן לאחרונה, הדגיש ביהמ"ש את חשיבות הקשר בין הורים לילדיהם. ביהמ"ש קיבל את טענות האב בחלקן, באשר למצב הדברים עת היו הילדים קטינים. זאת, כמובן, בניגוד גמור לעמדת האם. ואולם, סבר ביהמ"ש, כי, כיום, אין לאם כל אחריות להחלטת הילדים שבגרו, שלא לחדש הקשר עם אביהם.
ביהמ"ש דחה את תביעת האב וקבע כי תביעתו נתיישנה. ביהמ"ש ציין, כי לפני כ-10 שנים בגרו שלושת ילדי הצדדים וכי לאחר מועד זה, ספק אם כלל קיימת לתובע עילת תביעה כנגד האם. עוד מצא ביהמ"ש, לאחר ששקל ביסודיות את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפניו, כי לא השכיל האב להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענתו לפיה, האם היא אשר שולטת בילדים גם לאחר שבגרו ומונעת מהם לחדש הקשר עם אביהם, באופן שיכול להקים נגדה עילת תביעה. ביהמ"ש קבע, כי לא עלה בידי האב להוכיח, אף לא באופן קלוש, את מעורבות האם בסירוב הילדים לחידוש הקשר עימו.
גילוי נאות: הכותבת, עו"ד מתת פלסנר, ייצגה את הנתבעת.
