החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014 אשר צפוי להיכנס לתוקף ביום 17.7.2016, נולד, כך על פי מנסחיו, מתוך הרצון למזער ככל הניתן, ניהול קרב רב מערכתי בערכאות השיפוטיות, להוביל לגישור חובה טרם ניהול הליכים ובכך למזער את הנזק והמחיר (הכספי והנפשי) שמשלמות משפחות, ובעיקר ילדים, שנקלעו לשדה המריבה.

הלכה למעשה, החוק נולד מהיעדר משילות, חוסר יכולת מתמשך להתמודד מול המצב המיוחד והפסול הקיים בישראל - מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה ובין בתי הדין הרבניים. בחינת הוראות החוק, מול המציאות בקרב ציבור המתגרשים, מלמדת כי אנחנו במסלול הבטוח להחרפה בסכסוכים בתחום דיני המשפחה והמעמד האישי.

המצב הייחודי בתחום דיני המשפחה והמעמד האישי בישראל, שאין לו אח ורע בעולם ובשום תחום משפטי אחר בישראל (כך לדוגמא, אין שתי ערכאות בדיני תעבורה, אין שתי ערכאות בדיני עבודה), הוא כזה שקיימת סמכות מקבילה לבתי המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים, שתי ערכאות שונות בתכלית, שדנות שתיהן בדיני משפחה ובמעמד האישי, כאשר הקביעה איזו ערכאה תדון נעשית כמו במרוץ - המגיש ראשון את תביעתו הוא "הזוכה", הוא שיבחר למי תינתן הסמכות בעניינו.

על קצה המזלג נסביר, כי שורשו של מרוץ הסמכויות טמון בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, אשר קובע שלבית דין רבני סמכות שיפוט בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין.

ברבות השנים יצקה ההלכה הפסוקה מבחני סף אשר נועדו למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי אחד מבני-הזוג . בהתאמה, בפסיקות בג"ץ נקבע לא אחת, כי סמכות בית-הדין הרבני תישלל במקרים בהם הכריכה לא עמדה במבחני כנות תביעת הגירושין, כנות הכריכה וכריכה כדין.

החוק שמבקש לכאורה לפתור קיום התדיינויות משפטיות שלא לצורך, בפועל יוביל להחרפת מרוץ הסמכויות, דווקא בנקודת שבר רגישה ביותר בחיי בני הזוג.

נכון להיום - טרם כניסת החוק לתוקף - עניין שלא נכרך במסגרת תביעת גירושין, לא נכנס תחת גדר סמכותו של בית הדין הרבני. כך, צד שמעוניין בשלום בית, לא יכול היה לכרוך כל עניין לתביעתו. כך, צד שהגיש בחופזה תביעת גירושין לבית-הדין הרבני, שכל מטרתה תפיסת סמכותו, נדרש לעמוד בשלושת מבחני כריכה.

והנה בא בפנינו סעיף 3 לחוק, בו נקבע שאדם המבקש להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, יגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך, כאשר הבקשה לא תכלול טענות או עובדות בקשר לסכסוך או בקשר לסמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית ."

נצרף לכך את נוסח תקנה 2 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) תשע"ו - 2106, שהוצגו ע"י כב' שרת המשפטים בוועדת חוקה, חוק ומשפט ביום 17.5.16, לפיה הליך שלם של פירוק מערכת זוגית יחל במילוי טופס סטנדרטי, על פני עמוד אחד ("המבקש או בא כוחו יגיש בקשה ליישוב סכסוך ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת ...").

אותן שתי ערכאות עודן מתנגשות זו בזו, אך מעתה אין עוד מבחני כריכה, אין צורך בכריכה מפורשת, אין עוד צורך לפרט דבר, אין דרישת תום לב, על מנת שלאחת מהערכאות תהא סמכות מלאה וייחודית בכל ענייניהם של בני הזוג, מספיק שפלוני/אלמונית י/תגיע בבוקר, י/תמלא טופס ובזאת נקבע לאיזו מהערכאות המקבילות הסמכות .

עוד נקבע בסעיף 4 לחוק, כי בחלוף התקופה הקבועה בחוק, שבה נדרשים הצדדים לסכסוך לנהל הליך גישור, מוסמך הצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך, להגיש תביעה לאיזו ערכאה שיבחר - בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, כך שהגשת הבקשה ליישוב סכסוך מותירה בידי מגישה שיקול דעת מוחלט איזו ערכאה יבחר לילך בה בסופו של יום.

 המצב החדש שיוצר החוק הוא אבסורד: כל צד יוכל, באמצעות טופס פשוט ולקוני , שבו נאסר על פירוט פרטי הסכסוך ומהותו, לקנות "סמכות" ובשלב שני לאחוז בזכות הראשונים לבחור, לאחר כישלון הליך הגישור, באיזו ערכאה להגיש את תביעותיו, אשר היה לו זמן ממושך לערוך כראוי (משך כל תקופת הגישור).

זוהי לשונו של סעיף 6 בחוק: "הוראות חוק זה אין בהן כדי לפגוע בדיני נישואין וגירושין, והן אינן באות להוסיף על סמכויות השיפוט של הערכאות השיפוטיות או לגרוע מהן." בפועל, אלו מילים ריקות, שכן מעתה שונו כללי המשחק - מרוץ הסמכויות יפעפע, ללא כל תנאי או מבחן מוקדם. החוק מבטל, ומרוקן מתוכן, את מבחני הכריכה, שלא רק שהנם הלכה פסוקה מפורשת של בית המשפט העליון אלא שעד היום היוו החסם היחיד מעשיית ניצול ציני לרעה של מרוץ הסמכויות.

בקצרה, קשיים נוספים המושרשים בחוק, הינם היעדרן של יחידות סיוע צמודות לבתי משפט למשפחה ולבית הדין הרבני. לא יעלה על הדעת שיחידת הסיוע "הצמודה" אל בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, תמשיך ותשב ברמת גן, במשכנו הקודם של בית המשפט לענייני משפחה. כך, חסרות יחידות סיוע ליד חלק מבתי הדין הרבניים.

 עוד קושי הינו מסירת שיקול דעת משפטי לידי נציגי יחידת הסיוע, שהנם עובדים סוציאליים בהשכלתם וחסרי הידע משפטי. קביעת החוק שנציגי יחידות הסיוע הן שיהוו את הגורם המגשר, כאשר לא זו בלבד שיחידות הסיוע כבר כורעות תחת הנטל הקיים ממילא, ספק אם יש להן את היקף כח האדם ו/או את המשאבים והתשתית המקצועית הדרושה כדי לשמש כגוף כזה, הנה קביעת בלתי סבירה. נזכיר גם את מניעת הזכות מנוכחות מייצג לאורך שלבי ההליך ביחידת הסיוע (ראו תקנה 5(ב) לתקנות).

בל נטעה, הניסיון להביא להפחתת ההתדיינויות בתחום דיני המשפחה ועידוד פתרון סכסוכים בדרכי שלום הנו מבורך, אך כמי שבורח מבשורה, שב בחר המחוקק שלא להתעמת עם החובה להביא סוף למרוץ הסמכויות, להוביל באחת להפסקת הצורך בהגשת תובענות לאחת משתי ערכאות.

פתרון כגון זה שמייצר החוק, ללא נטרול מרוץ הסמכויות, לא פתרון הוא, ואנו אף עתידים להחמיר מהותית את המצוקה הקיימת. הפניית הגישור לגורם שאינו ערוך לכך, בשילוב ריקונם מתוכן של מבחני הכריכה, מייצרים קרקע פורייה להסלמת הכאוס והמצוקה בה מצויים מתדיינים בתחום דיני המשפחה בישראל.

הכותבים הינם עו"ד ממשרד קניר ושות'