הבעיה המשפטית

הנחת יסוד בדיני הנזיקין היא, שאדם חייב לפצות את הנפגע הישיר על נזק גוף שהוא גרם לו עקב מעשה רשלני. כל דוקטרינת הרשלנות הנזיקית (שללא קיומה אין לנפגע זכות לקבל פיצויים), מבוססת על שתי מילים עיקריות: מבחן הציפיות. כלומר, האם היה על אדם סביר לצפות שעקב מעשה או מחדל רשלני שלו הוא יגרום נזק מסויים לאדם אחר. הכוונה היא לנפגע הישיר, זה שנפגע בתאונה במישרין. רק אם התשובה חיובית קמה הזכות של הנפגע הישיר לקבל פיצוי. האם חובה כזו חלה אוטומטית כלפי נפגע עקיף? פלוני, שנהג ברשלנות דרס ילד ופצע אותו קשה חייב לפצות את הילד. אולם, האם הוא חייב לפצות גם את הורי הילד, שבכלל לא נכחו באתר התאונה, בגין נזקים נפשיים שנגרמו להם עקב הפגיעה בילדם? האם נזקי ההורים הם נזקים שפוגע סביר חייב היה לצפות שייגרמו? שאלה זו הנוגעת לזכאות לפיצויים של "הנפגע העקיף" היא שאלה משפטית עתיקת יומין שחכמי משפט בכל העולם, כולל חכמי התלמוד עסקו בה וניסו להשיב עליה.

הלבטים 

הנפגע הישיר, זה שנדרס, זה שנפל מפיגום, זה שהתרשלו כלפיו, הוא ברוב המקרים אדם מסוים מזוהה שהיה מצוי פיזית במתחם הסיכון. הנפגעים העקיפים, שלא נפגעו ישירות בתאונה, ורובם כלל לא נכחו בזירת התאונה, יכולים להיות ציבור גדול ולא מוגדר של אנשים. הורים, אחים, צאצאים, הורי הורים, חברים, ואולי גם עדי ראייה או סתם אנשים מודאגים. התרת הרסן ומתן זכאות כללית לפיצויים לציבור בלתי מוגדר של נפגעים עקיפים שלא נפגעו ישירות, אינו מציאותי ומהווה הכבדה קשה על הקופה הציבורית ופיתוי גדול לתבוע. לכן, נקבעו כללים לזכאות הנפגע העקיף. במאמר זה, אתייחס למצב בדין הישראלי.

ההכרה בזכאות בדין הישראלי

עוד בסוף שנות ה 80, ניתן ע"י ביהמ"ש העליון פסק דין מנחה בסוגייה זו (מקרה "אלסוחה" שכותב המאמר אף התכבד לייצג את אחד הצדדים בו). בפסק דין זה, נדונה באופן מקיף שאלת הזכאות לנזקים נפשיים של הנפגע העקיף. באותו מקרה, נדונה זכאותם לפיצויים של הורי ילד שנפגע קשה בתאונת דרכים. ההורים לא נכחו באתר התאונה ונזקיהם הנפשיים נגרמו עקב צפייה בבנם הפצוע קשה בבית החולים. בית המשפט הכיר בזכאות ההורים לפיצויים, אולם קבע מגבלות לזכאות בשני תחומים: בזהות הזכאים ובהיקף וסוג הנזק המכוסה.

הגבלות הזהות

רק קרובי משפחה מדרג ראשון, הורים, אחים, צאצאים, הם אלה שנכנסים למסגרת הזכאות. רק הם אנשים שהרשלן מסוגל היה לצפות שייגרם להם נזק נפשי. כל האחרים, חברים, עוברי אורח, אנשים מודאגים וכדומה, אינם נכללים בזכאות. ברבות השנים התרחבה הרשימה ובתי המשפט הכירו גם בידועים בציבור ובני זוג. אולם, סוג הקירבה המשפחתית מדרג ראשון בלבד, כמעט ולא נפרץ ועד היום מגבלת הקירבה המשפחתית מדרג ראשון היא הכרחית לקבלת פיצוי.

הגבלת סוג התחלואה

כדי שנפגע עקיף יהיה זכאי לפיצוי הוא חייב להיות חולה נפש עם מחלת נפש מהותית מסוג "פסיכוזיס" או "נוירוזיס". עצב, כאב, דכאון, וכל תגובה נפשית "טבעית" אחרת לפגיעה בקרוב או אפילו למותו, לא הוכרו כמזכים בפיצוי. במרוצת השנים, הוכרו חריגים גם למגבלה זו ומקרים של תחלואה נפשית כגון, פוסט טראומה, סכיזופרניה,OCD , הוכנסו למסגרת הזכאים. יתרה מזאת, בפסק דין בו ייצג משרדנו את התובע, נפסק על ידי ביהמ"ש השלום, כי גם התקף לב שנגרם לאב מספר דקות לאחר שגילה כי בנו נפגע בתאונה, נכלל בזכאות לפיצוי. במקרה נוסף, שנדון בבית המשפט המחוזי והסתיים בפשרה ייצגנו יורשי מנוח שנפטר עקב התקף לב בו לקה בעקבות תאונה שאירעה לבנו.

הגבלת אחוזי הנכות הרפואית

מגבלה נוספת שהוטלה היא אחוז הנכות הרפואית. רק חולי נפש עם 20% נכות ומעלה נכללו בתנאי הזכאות. גם כאן הוכרו במרוצת השנים חריגים, והוכרה זכאותם של בעלי נכויות נפשיות נמוכות יותר, בעלי נכויות נפשיות זמניות, ובעלי נכויות נפשיות תנודתיות ולא יציבות.

בעיית "הקרוב הנוכח"

סוגייה אחרונה שיש לדון בה בענייננו היא ההבדל בין שני סוגי נפגעים עקיפים. מסיבות משפטיות היסטוריות (שקצרה היריעה להסבירן) נוטים בתי המשפט לגלות מתירנות גדולה יותר בהכרה בזכאותם של נפגעים עקיפים שנכחו אישית בתאונה שבה נפגעו קרוביהם, זאת לעומת הכרה בזכאותם של אלה שהתוודעו לפגיעה בקרוביהם לאחר התאונה. ישנה דוקטרינה שקובעת שאדם שראה במראה עיניו את התאונה בה נפגע קרובו, והוא נכח בזירת התאונה, הוא בכלל לא "נפגע עקיף" אלא "נפגע ישיר" ולכן לא חלות עליו כל המגבלות שנקבעו על זכאותו של הנפגע העקיף. שאלה משפטית זו לא הוכרעה סופית וכל מקרה כזה נדון לגופו בהתאם לנסיבותיו.

הדין העיברי

לסיום, אציין שחכמי ההלכה העברית היו מתירנים פחות, ובמקרים חריגים ביותר הכירו בזכאותו של "הנפגע העקיף" לפיצויים ולאו דווקא על נזק נפשי. חכמי ההלכה היו רחוקים מרחק רב ממתירנות הדין האזרחי בסוגייה זו, והקדישו מחשבה רבה דווקא לאיזון שבין זכויות המזיק והניזוק.

 

הכותב עו"ד אריאל פרויליך, שותף מייסד משרד פרויליך פרחי, עורכי דין