רשות המסים מעוניינת להרחיב את הלחץ על מוסדות הפיננסיים כחלק מהמלחמה בהון השחור. אך האם הצעדים שהיא נוקטת לא עוברים את הגבול הדק בין החדירה לפרטי ושמירת אינטרסים אחרים חשובים של הציבור?!

משמעות הדבר היא כי אם ההצעה תתקבל - תוכל רשות המסים לדרוש מידע על חשבונות עסקיים ופרטיים מגופים פיננסיים — כמו בנקים, חברות ביטוח, חברי בורסה, קופות גמל, קרנות נאמנות, מנהלי תיקי השקעות וחברות בעלות רישיון סליקה של עסקות בכרטיסי חיוב.

לא בטוח כי הציבור מבין לעומק את ההשלכות של החוק ככל שהוא יעבור ואת החדירה הגסה לפרט. מדובר על צעד מרחיק לכת, שכן החוק המוצע אינו כולל בלמים שתכליתם לאזן את הכוח הרב שניתן לרשות. זוהי דוגמא נוספת ומרחיקת לכת לרעיון שרשויות המס משתמשים במוסדות הפיננסיים בכלל ובבנקים בפרט ככוח מרתיע עיקרי במלחמה נגד ההון השחור.

היום אף אחד לא יכול להכניס כספים או להוציא כספים (במיוחד מחו"ל או לחו"ל) מבלי לעבור עשרה מדורי גיהנום של מחלקות הציות השונים של הבנקים. לכאורה, כולם מלביני הון כל עוד לא הוכח אחרת בעיני הבנק, וכדי "להוכיח אחרת" צריך לעבוד קשה ולבזבז זמן יקר. תשאלו מדוע זה כך? כי הבנק מכסה עצמו על מנת שלא ייטען כלפיו שהוא עוזר או משתף פעולה בהלבנת/הסתרת כספים לא מדווחים (ע"ע פרשת בנק לאומי ורשויות המס האמריקאיות). די בכך שבזירה הגלובלית והמקומית מתכוננים ל "העברת מידע אוטומטי בין רשויות מס מ-2018" והבנקים כבר במהלך 2015 דאגו להקפיא פחות או יותר חשבונות בנק בשווי מיליארדים של תושבי חוץ (יהדות התפוצות בתפארתה) שלא יכולים להוכיח שהכסף מוצהר במדינת המקור וכיום גם לא יכולים להוציא את הכסף לחו"ל מבלי לחתום על טפסים של וויתור על סודיות בנקאית. המלכוד של תושבי החוץ מהווה דוגמא קשה לכך שהבנקים בעצם משמשים היום יותר מתמיד כשומרי הסף מטעם רשות המיסים והרשות להלבנת הון שמהווה פגיעה קשה בזכותו של הציבור לפרטיות והרעיון לבטל את הזכות הזאת באופן חד צדדי אינו מתיישרת עם עקרונות אתיים ודמוקרטים, לא פחות מהעיקרון של המלחמה בהון השחור.

כעת, אנחנו עלולים לראות מציאות שבה הבנק יצטרך להעביר מידע על חשבונות המתנהלים אצלו, ומה בהמשך? היוזמה הזו מריחה לא טוב ומזכירה צורות משטר שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחיות בהם.

המציאות מלמדת שמעלימי מס אינם נוהגים להעביר כספים שלא דווחו למוסדות פיננסיים בארץ. מה עוד שהגברת חוקי הציות וחוקי הרגולציה השונים, במוסדות הפיננסיים, הופכת את העניין לבלתי אפשרי בעליל, גם אם מישהו היה רוצה לעשות שימוש לא חוקי בהעברת כספים דרך מוסד פיננסי כזה או אחר. לפיכך, יישום החוק יביא בעיקר להצפת הרשות באינפורמציה שאינה רלוונטית ושלא תגשים את המטרה שלשמה ביקשו לחוקק את החוק. כמו כן, אל מול הצורך לגבות מס אמת, עומדת הזכות הבסיסית לפרטיות והחוק במתכונתו המוצעת – מפר אותה באופן בוטה. גם בעת חקירה רגישה בנושאים פיננסיים, נאלצת המשטרה לפנות לרשות לאיסור הלבנת הון לצורך קבלת מידע פיננסי על אזרחים, כך שלא ברור מדוע יש להעניק לרשות כוח כה מופרז ללא מנגונוני בקרה ואיזון.

הכותבת היא שותפה בכירה במשרד עוה"ד מיכאל שיין ושות'.