אנשים שבאו לחגוג ולהתפלל מצאו עצמם לפתע במלכודת מוות חלקם נהרגו במוות אכזרי ובלתי צפוי. כל הרוג כזה הוא עולם ומלואו. כל הרוג הותיר תלויים, הורים, בני זוג, צאצאים. במאמר זה אתייחס לתביעת הנזיקין המשפטית של משפחות הניספים ולתביעות הפצועים. את מי יתבעו? מתי יתבעו? ומה שיעור הפיצויים שיקבלו.
ראשית, גם אם קשה לזהות כרגע אחראי מרכזי בולט וממוקד, כמו מהנדס או קבלן (ראה אסון וורסאי או אסון המכבייה) או גוף מארגן בלעדי (כמו אסון ערד או אסון נחל צפית), או אסון טבע כמו השרפה בכרמל, הרי שאין ספק שבמקרה הנוכחי יש שורת "רשלנים" פוטנציאליים, שניתן להטיל עליהם אחריות משותפת או נפרדת. כל גוף או אדם שהיה מעורב בתכנון, בהשגחה, בביצוע ובבניית המתחם, נכלל בגדר נתבע פוטנציאלי האחראי לאסון, הכל במידת השתתפותו ברשלנות הכוללת.
האם התיק כבר בשל כיום לתביעה משפטית? או שיש להמתין לתוצאות ועדת חקירה?
התשובה היא שניתן להגיש תביעה משפטית, כאשר עובדות היסוד ידועות וברורות גם בלי להמתין לתוצאות ועדת חקירה.
דו"ח ועדת חקירה ממילא אינו קביל כראיה בבית המשפט. יש לו אולי השפעה פסיכולוגית, יש בו ראיות שנגבות במהלך החקירות, ולהן משמעות משפטית. אבל המסקנה הסופית של ועדת החקירה ממילא חסרת קבילות ראייתית ואינה מחייבת את השופט. לכן, אין כל סיבה להמתין לתוצאות ועדת חקירה שיכולה לארוך זמן ממושך.
במקרה הנוכחי, גם מבלי לרדת לדקויות ולרשלנות הייחודית והספציפית של כל גורם, הרי שניתן להגיש תביעה מרוכזת כנגד הרשות המקומית, מדינת ישראל (המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, משרד הדתות), וכן כנגד עמותות והקדשות שהפעילו את האתר, וגם כנגד אדריכלים וקבלני קונסטרוקציה האחראיים למבנים, למעקות ולמדרכים.
במקרה כזה מופעל כלל הנזיקין "הדבר מדבר בעד עצמו". הכלל אומר כי אדם שנפגע מנכס שבשליטת הנתבע, במקרה רשלני ברור, שלא היו בידיעתו סיבותיו וגורמיו, עובר נטל ההוכחה של היעדר רשלנות לצד הנתבע.
גובה הפיצוי הוא אינדיבידואלי לכל נפגע ונפגע, על פי דיני הנזיקין הנהוגים במדינת ישראל ועל פי נתוניו האישיים של כל נפגע. גם על גובה הפיצוי מתנהל דיון משפטי, בכל מקרה ומקרה.
 
במקרה זה, יכולה להיות עילת תביעה גם ל"נפגע העקיף", כלומר לכל אלה שנפגעו מטראומה והלם נפשי כתוצאה מהמראות המחרידים שהם נחשפו אליהם, כולל טראומה נפשית לאנשים שנמחצו והיו משך דקות ארוכות בסכנת מוות, ולבסוף הצליחו לצאת ללא פגע פיזי, אך עם נזק נפשי קשה.
תביעות פוסט טראומה נפשיות מעין אלו הן לא תביעות מיידיות ויש להמתין להתגבשות הנזק, והן תלויות, בין היתר, בכך שנותר נזק קבוע משמעותי.
מבחינת זכאות מהמערכת הסוציאלית, דהיינו חוקי משרד הביטחון, פעולות איבה, וחוקים סוציאלים אחרים, המקרה אינו נופל לנישה ספציפית, מלבד הזכויות הסוציאליות להן זכאי כל אזרח מדינה שנפגע או מקפח את חייו, מהמוסד לביטוח לאומי.
מה משך הזמן הצפוי להליך משפטי כזה?
התשובה היא, שאם ההליך יתנהל בבית המשפט עד תומו, מול כל הנתבעים הרלוונטיים, כולל דיון בגובה הפיצוי, הדבר יכול לארוך כשנתיים עד שלוש שנים מיום הגשת התביעה. אולם בפועל במקרים כגון אלו, ומתוך ניסיון, ההליכים מהירים הרבה יותר שכן התביעות השונות של הנפגעים השונים מאוחדות תחת טריבונל שיפוטי אחד, שדן בצורה כוללת באחריות כדי למנוע פסקי דין סותרים של ערכאות דיוניות שונות. ובמקרים מעין אלו גם ממונים מגשרים (ברוב המקרים שופטים בדימוס) אשר דנים במקרים בצורה מזורזת.
עדיין דרך המלך, גם במקרה כזה, היא הגשת תביעת נזיקין אזרחית לבית המשפט, עבור כל נפגע ונפגע בנפרד.
מאת עו"ד אריאל פרויליך, שותף מייסד, פרויליך פרחי, עורכי דין