טיפולים ביולוגיים מבוססי נוגדנים ממלאים תפקיד מרכזי ברפואה, ושמירה על הקניין הרוחני היא קריטית על מנת לאפשר לחברה המפתחת להפיק את היתרונות הכספיים מטיפולים אלה. התפתחויות אחרונות בפסיקה משפטית בארה"ב מצביעות על כך שהבטחת הגנת פטנט רחבה בתחום הנוגדנים התרפויטיים הפכה קשה מאשר בעבר. חברות מפתחות צריכות, על כן, לבנות אסטרטגיות מתאימות כדי להבטיח את הגנת הפטנט הראויה על חידושים בתחום זה.

נוגדנים הנקשרים לאתר ספציפי על חלבון מטרה וגורמים לתגובה תרפויטית כתוצאה מקישור כזה, הם מרכזיים בטיפול במחלות רבות, כגון סרטן, מחלות אוטואימוניות ואחרות. בשים לב לערך הגבוה של פתרונות טיפוליים כאלה, אשר עשוי להגיע למיליארדי דולרים, אין זה מפתיע שלפטנטים על נוגדנים יש משמעות עסקית קריטית והם נמצאים במוקדם של דיונים משפטיים והליכים מול משרדי פטנטים בעולם כולו.

בקשות לפטנט מוגשות בדרך כלל בשלב מוקדם יחסית של מחקר ופיתוח לפני שהיקפה המלא של ההמצאה הוכח בניסויים. לפיכך, אין ברירה בעת כתיבת בקשת הפטנט אלא לבצע הערכה המתבססת על הממצאים הקיימים והרעיונות שנהגו בתחילת הדרך ולהניח היקף המצאה סביר רחב יותר. עניין זה רלוונטי במיוחד במדעי הרפואה שבהם הניסויים מטבעם מאוד ממושכים ויקרים, ובלתי אפשרי לערוך את כל הניסויים הנדרשים כדי להמחיש את מלוא היקף התביעות.

למשל, ניתן לייצר סוגים רבים של נוגדנים, או מקטעים פונקציונליים שלהם, הנקשרים ומפעילים אפקט תרופתי רצוי. אלה כוללים נוגדנים חד שבטיים, נוגדנים היברידיים, נוגדנים בעלי שרשרת בודדת, מקטעים המכילים את אתר הקישור של הנוגדן ועוד רבים אחרים. אמנם אין זה מובן מאליו לחזות איזה מבין הסוגים הללו עשוי להיות המועיל ביותר לטיפול נתון, אך הממצא, למשל, שלנוגדן יש תכונה מסוימת, והשפעה ביולוגית מסוימת, מאפשר, באופן עקרוני, למצוא נוגדנים אחרים בעלי תפקוד דומה (אם כי בדרך כלל קשה לחזות איזה מהם יהיה יעיל).

בהתאם לכך, ברגע שמזוהה מטרה טיפולית מסוימת וניסויים במבחנה, במודל חיות ו/או בגוף האדם מראים את ההבטחה לטיפול מבוסס נוגדנים, יהיה זה אך הגיוני, ופרקטיקה מקובלת, להגיש בקשה לפטנט שתובעת את כל היקף הנוגדנים הפוטנציאליים, כאמצעי טיפולי, למרות שלא כולם (או לעתים קרובות אף לא רובם) נוסו. יתר על כן, לכל חלבון יש כמה וכמה אתרי מטרה (אפיטופים) שונים, כל אחד מהם מהווה יעד קישור פוטנציאלי לנוגדנים. לפיכך, ממצא המראה על כך שנוגדנים המכוונים לאפיטופים ספציפיים מפעילים אפקט טיפולי לא תמיד מנבא לגבי אחרים (אם כי יש מקום סביר לצפות שאחרים עשויים להיות רלוונטיים גם כן). הדרך המעשית היחידה להשיג הגנת פטנט רחבה היא על ידי הכללת הגדרות פונקציונליות לתכונות הנוגדנים. עניין זה מעלה סוגיות של מתן תיאור מספק בבקשת הפטנט, וכזה המאפשר ביצוע ההמצאה על ידי בעל מקצוע בתחום, כנדרש על פי חוקי הפטנטים האמריקאיים ועל בסיס דרישות דומות במדינות אחרות.

סוגיית התיאור המספק המאפשר ביצוע של תביעות שמגדירות נוגדנים לפי תכונותיהם התפקודיות עלתה בארה"ב בפסיקה מפברואר 2021 של בית המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב בענייני קניין רוחני (Court of Appeals for the Federal Circuit - CAFC) במקרה של Amgen v. Sanofi. ה-CAFC, במקרה זה, פסל שני פטנטים של Amgen המתייחסים לנוגדנים חד שבטיים כנגד החלבון PCSK9, והמשמשים להורדת כולסטרול מסוג LDL (המכונה הכולסטרול ה"רע"). הנוגדנים "נקשרים לחלבון PCSK9 ומורידים את רמות LDL על ידי חסימת הקישור של PCSK9 לקולטני LDL." בחלק התיאורי של הפטנטים מתוארים רצפי חומצות אמינו עבור עשרים ושישה נוגדנים, כולל evolocumab, המשווק על ידי Amgen כ-Repatha® . Sanofi משווקת גם היא נוגדן חד שבטי כנגד  PCSK9, alirocumab, הממותג כ Praluent®, עבור אינדיקציה דומה לזו של Repatha® של אמג'ן. נתח השוק הצפוי לתרופות כאלה עומד על מיליארדי דולרים.

שני הפטנטים הנידונים תובעים הגנה על נוגדנים המוגדרים על בסיס תכונות פונקציונליות, הווה אומר על פי יכולתם להיקשר לאתר ספציפי בחלבון ה PCSK9 ויכולתם לחסום את האינטראקציה PCSK9/LDLR. הגדרה כזו היא רחבה מאוד וכוללת כל נוגדן אנטי-PCSK9 המסוגל לחסום את האינטראקציה בין PCSK9 לקולטן LDL, בין אם הוא מתואר מבנית או מודגם בחלק התיאור של הפטנט ובין אם לאו. הגדרה פונקציונלית זו עמדה במוקד פסיקת ה CAFC.

מאבק הפטנטים בין שתי החברות החל ב-2014 כאשר הפטנטים של Amgen בוטלו פעמיים על ידי בית המשפט המחוזי של דלאוור (לאחר החלטת חבר מושבעים שקבע את ההיפך) ועל ידי ה CAFC. בפסיקתו מפברואר 2021, ה-CAFC קבע, תוך ציטוט והסכמה עם החלטת בית המשפט המחוזי, כי "לאחר בחינת מפת הדרכים שהוצגה ולאור היותו של התחום בלתי צפוי ובלתי ניתן לניבוי, כל מגלה עובדות סביר יגיע למסקנה שהפטנט אינו מספק הנחיה או הכוונה משמעותיים לבעל מקצוע סביר בתחום להיקף המלא של התביעות" וכי "אף מגלה עובדות סביר לא יכול היה להסיק שהייתה הדרכה מספקת מעבר לתחום המצומצם של הדוגמאות ש"מפת הדרכים" של הפטנט הפיקה.” לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי "יידרש מאמץ ניסויי בלתי סביר בכדי לממש את מלוא היקפן של תביעות אלו" וכי לפיכך התביעות אינן נתמכות ואפשריות לביצוע על פי התיאור שניתן בפטנט.

Amgen ערערה על ההחלטה בפני בית המשפט העליון בארה"ב, וכעת נותר לראות אם בית המשפט הזה יסכים לדון במקרה. לעת עתה, עד שלא תתקבל החלטה אחרת מצד בית המשפט העליון, לא מתאפשר עוד הנוהג הוותיק של הגדרת נוגדן המבוססת על פונקציונליות בלבד, הגדרה שאפשרה הגנת פטנט רחבה.

נראה שבמשרד הפטנטים האירופי (EPO) המחסומים לרישום פטנט רחב היקף על נוגדנים נמוכים יותר מאשר אלה בארה"ב. ועדת הערעור של ה- EPO בשנת 2021, בהתנגדות של Merck, Sharp and Dome (MSD) ל-EP1831258, בבעלות משותפת של Innate Pharma ו-Universita di Genova, מצאה שהפטנט תקף, למרות שהפטנט תובע נוגדן תוך שימוש בהגדרות פונקציונליות טהורות, לרבות מאפייני הקישור שלו וההשפעה הביולוגית של קישור זה.

אם בית המשפט העליון של ארה"ב יבטל את החלטת בית המשפט הפדראלי בארה"ב לערעורים בענייני קניין רוחני בתיק Amgen, ארה"ב עשויה להיות פתוחה יותר לפטנטים רחבים על נוגדנים. עם זאת, אם ועד שזה יקרה, נראה שהאיחוד האירופי הוא סביבה נוחה יותר לתביעות כאלה.

סוגיות אלה צריכות להילקח בחשבון בעת ​​תכנון אסטרטגיית פטנט להגנה על נוגדנים. כדי לקבל הגנת פטנט רחבה מספיק, מעבר לנוגדנים הספציפיים המתוארים בבקשה באמצעות רצף חומצות אמינו או חומצות גרעין, ושעבורם תוארה בבקשה פעילות מסוימת, הגדרות פונקציונליות ו/או הגדרות ברורות של האפיטופים אליהם נקשרים הנוגדנים הן בלתי נמנעות. בהקשר זה, חשוב להגדיר בבירור את האלמנטים המבדלים את הנוגדנים המתוארים בבקשת הפטנט מאלו הידועים בתחום ולמקד את ההגדרה הפונקציונלית באלמנטים אלה. יתר על כן, ייתכן שיהיה שימושי לכלול בחלק התיאור של הפטנט הנחיות לגבי בדיקות ברורות שניתן להשתמש בהן כדי לזהות נוגדנים העונים להגדרה הפונקציונלית. כמו כן, ייתכן שיהיה חשוב לכלול בתיאור הפטנט כמה שיותר הגדרות מבניות של אתרי היעד (האפיטופים) ולספק הנחיות כיצד לתרגל את ההמצאה במלוא היקפה הנתבע.

 

*ד"ר אילן כהן וד"ר מירית לוטן הם עורכי פטנטים ושותפים מייסדים במשרד כהן, דה-פריס, שטדלר ושות'